יקר תפארת על משנה תורה, הלכות שלוחין ושותפין· רבנו דוד אבן אבי זמרא [הרדב"ז]
פרק י · הלכה ה
ראובן שהטיל ת' [דינרים] וכו'. אם היו מרויחין היו חולקין בשוה וכן היה ראוי שישלם שמעון מביתו חמשים אלא שאין השותף מן הנשבעים ונוטלין, ודעת הראב"ד ז"ל שהשכר למחצה וההפסד לפי מעותיהן ולפי דרך זה מפסיד שמעון מאה ושני שלישים ונוטל שליש, אלא שלקת מדת הדין כיון שנוטל מחצה בריוח למה לא יתן מחצה בהפסד ומה שהביא מן הירושלמי גם רבינו מודה בו שנוטל בריוח מחצה וכן בהפסד כאשר כתב בפ"ד ובעלי ההוראה היו אומרים שפורע שמעון מביתו עד תשלום ההפסד ודברי רבינו עיקר שהיא מילתא מציעתא בין דעת הראב"ד ובעלי ההוראה.
טען ראובן וכו'. פי' ואני פטור משבועה לפיכך מגלגל עליו שאינו יודע ואם לא ירצה לישבע פורע חמשים מביתו שהוא חצי כל ההפסד.
ואם לא נתעסק שמעון וכו'. נסתלקה שבועת השותפין ונשבע היסת.
ולא עוד אלא אם היה וכו'. רבינו הולך לפי שיטתו והראב"ד לפי שיטתו, ולפי שיטת בעלי ההוראה מוציאין משמעון המנה ומשלם מביתו חמישים.