יקר תפארת על משנה תורה, הלכות שלוחין ושותפין· רבנו דוד אבן אבי זמרא [הרדב"ז]
פרק ח · הלכה ד
השם בהמה וכו'. מה שכתב רבינו עד סוף שנה שניה, לא קאי אלא אמקום שנהגו לגדל, ומה שכתב רבינו וביום החמשים אבהמה גסה קאי, ואין נותן לו שכר גידול הולדות, אלא חולקין זה נוטל ג' רביעים וזה נוטל רביע. דאע"ג דחצי אחריות של מחצית חבירו עליו, כיון דבעי למטרח משום מחצה שלו שהוא קרן גמור ואינו מלוה וכי טרח משום דידיה טרח לא מחזי כרבית כפרש"י ז"ל.
ואם לא התנו. קשה לי אמאי חולקין בשוה להוי כסתם עסקא, ושמין כמה היו שוין הולדות בסוף חמשים יום וכמה שוין עתה, ויטול המתעסק שני שלישי השכר, וי"ל כיון דנוטל שכר על אמו הולד נגרר אחרי אמו, ואם התנה כן בפני שלשה הוי כאלו חלק, והולדות שומא חדשה היא, ואם לא התנה כן, לא חלק השותפות, ואין כאן אלא שומת אמו וכבר נטל שכרה ולא מחזי כרבית.
מקום שנהגו וכו'. השיג עליו הראב"ד וז"ל אלא לבהמה כמו למעות כלומר שכר כתף [ע"כ]. וכן פרש"י ז"ל, לפי גרסתם שגורסין מקום שנהגו להעלות שכר כתף למעות ולבהמה מעלין, כיון (דבכאיל) [דקכאיל] להו בחדא א"כ כתף בהמה דומיא דכתף מעות, אבל גרסת רבינו היא גרסת ר"ח דפליג להו בתרתי ותני כתף למעות מעלין לבהמה מעלין, ולא היה גורס לבהמה בלמ"ד אלא בהמה מעלין, ופי' רבינו אם היה מנהג לתת שכר כתף או בהמה למעות, וכגון שהיה המשא ומתן שלהם בפרוטות, וצריך כתף או בהמה להוליכם ממקום למקום מעלין לו, אם נשא הוא בכתף, ונוטלו מלבד שכרו, זה נ"ל פשט הברייתא, אבל מדברי רבינו שהוא מפרש כי שכר מה שנושא על כתפו הוא במקום שכר העסקא, ואין צריך לתת לו שכר אחר, ואיברא דהכי משמע דומיא דסיפא דקתני ומקום שנהגו להעלות ולדות בשכר עמלו מעלין, אלא שלקת מדת הדין, דבשלמא בסיפא נוטל הולדות בשכר עמלו, אבל ברישא טורח ואינו נוטל שכר העסקא, ויש לתרץ כיון דסוף סוף מרויח אע"פ שבא לו ע"י טורח זהו שכרו, ואם לא נהגו לתת שכר כתף למעות אין צריך לתת לו שכר עמלו, שאע"פ שהוא נושא על כתף, כך הוא מנהג כל המתעסקין, נמצא לפי דרך זה, כי שני המנהגים הם מן הקצה אל הקצה, ומ"מ פשט הברייתא הוא מה שכתבתי למעלה, וכן פרש"י והראב"ד ז"ל כי שכר כתף או שכר הבהמה לפי גרסתם נוטלו מלבד שכר עמלו וכן היא מתפרשת גם לפי גרסת רבינו.