יקר תפארת על משנה תורה, הלכות שלוחין ושותפין· רבנו דוד אבן אבי זמרא [הרדב"ז]
פרק ז · הלכה א
הנותן מעות לחבירו וכו'. איירי בסתם או שהתנו שיהיה השכר וההפסד ביניהם בשוה, אבל אם התנו בפירוש שאם יהיה שם הפסד יפסיד המתעסק שליש הכל לפי תנאו כאשר כתב רבינו לעיל ואין הדבר כן אלא א"כ התנו על דבר זה בפירוש וכו' והודיענו הכא שאין הדברים אמורים אלא בזמן שאבד מקצת הממון כיון שנשאר מהפקדון אם ישלם חצי ההפסד הוי אבק ריבית.
יש מי שהורה וכו'. נ"ל טעם הוראה זו שאע"פ שנאבד כל הממון מתחלת העסק היה פלגא פקדון, ואם ישלם מחצה נמצא למפרע באיסורא נתעסק, ובדרך כלל אמרו תלתא בהפסד [בין] שאבד מקצת הממון [בין] שנאבד הכל, בין אם יגיע לבעל המעות מחצה בין לא יגיע לו מחצה, לעולם שליש הוא מפסיד. ורבינו סובר שלא אמרו תלתא בהפסד אלא בזמן שנאבד מקצת הממון ולא כולו ואפילו היכא דנאבד מקצת הממון בעינן שיגיע לבעל המעות פלגא לעולם, לפיכך אם הקרן מאה ועשרים ופוחת מאה וחמשה, משלם המתעסק חמשה וארבעים, ונוטל בעל המעות ששים ונתבארו דברי רבינו.
לפיכך שטר עסקא וכו'. ראיתי מי שכתב דאין נשבע על הכל דלמה ישבע בחנם כיון שאין משלמים אלא החצי דומיא דשנים אוחזין בטלית, ואני אומר דלא דמיא כלל לההוא דשנים אוחזין, דהתם אם נשבע על הכל מרע לדבוריה אבל הכא לא מרע לדיבוריה דקושטא משתבע דהא מה שכתוב בשטר נתן לו, אלא שחכמים תקנו דלהוי פלגא מלוה ופלגא פקדון הילכך משתבע שפיר דנתן לו מאה, אע"פ שאינו גובה אלא חמשים וק"ל.
אע"פ שלעולם טוענין ליורשים וכו'. שהיה אפשר לטעון ליורש שמא הפסיד, ואין המתעסק מפסיד אלא שליש ובעל המעות שני שלישים, ואמאי נוטל מחצה, אלא מדלא טענינן ליורשים הכי משמע דלעולם נוטל בעל המעות פלגא דהיא מלוה, ומראיה זו הטעה רבינו את בעלי ההוראה, ויש לי ללמד בה זכות דלא טענינן ליתמי או ליורש אלא מילתא דשכיח אבל מילתא דלא שכיחא לא טעינן להו ומילתא דלא שכיחא הוא שיפסיד העסקא ולא יצא לה קול. אי נמי דאי דהוה אבוהין קיים לא מצי למטען הכי עד שיביא ראיה, כיון דתקינו רבנן דפלגא מלוה צריך להביא ראיה שהפסיד להפקיע תקנתא דרבנן, ואם לא הביא ראיה אינו נאמן, ליורשין נמי לא טענינן להו כנגד תקנתא דרבנן עד שיביאו ראיה שהיה הפסד בעסקא. אע"ג שלמדתי זכות על בעלי ההוראה, מ"מ דברי הרב עיקר והטעם נכון.
ולמה אני אומר וכו'. כבר כתבתי לעיל טעם החולקים.
וכן אם התנו וכו'. הכא משמע שהודה לרבותיו דכי היכי דאם התנו שיטול המתעסק רביע השכר רביע הממון מלוה, כן אם התנו שיטול המתעסק ג' חלקים בשכר, ג' חלקי הממון מלוה.
השיג הראב"ד ז"ל שאינו דומה עמל ה' דינרין לעמל ק' דינרים ע"כ ודעת רבינו שחכמים השוו מדותיהם בין שהיא עסקא רבא בין שהיא עסקא מועטת לעולם משלם המתעסק שתות הפחת, הילכך הכא נמי אע"ג דבתחלה הוה עסקא מרובה והשתא מועטת לא ישתנה דינה כיון שיש שם עמל אפילו מעט אבל אם נאבד כל הממון משלם כל המלוה אם מעט ואם הרבה.