יקר תפארת על משנה תורה, הלכות שלוחין ושותפין· רבנו דוד אבן אבי זמרא [הרדב"ז]
פרק ו · הלכה ה
הורו רבותי שאם התנו וכו'. ומודה הוא לרבותיו במה שהורו שאם התנו שיטול המתעסק שלשה חלקים בשכר, הג' חלקים הם עליו מלוה, מ"מ האחרונים חלוקים עליו וגם בזה החצי מלוה והחצי פקדון ומה שהמתעסק נוטל שכר יותר מבהפסד הוא לשכר עמלו שטרח בחצי שהוא פקדון ונראה שזו היא כונת הראב"ד ז"ל שכתב הוסיף עתה תימה ואמר לא די על דרך זה שכל ההפסד וכו', כלומר הוסיף תימה על מה שאמר בשם רבותיו שאם התנו שיטול המתעסק ג' חלקים בשכר הג' חלקים הם עליו מלוה הרי תמיה אחת, ועתה הוסיף תמיה אחרת כי לפי דרך זה לפעמים נמצא משלם למתעסק יותר על ההפסד כגון המשל שכתב רבינו.
אבל הדרך הדין וכו'. כיצד זה שהתנו שיטול בשכר ששה בכל (יום) י"ב והפסדו יפסיד ארבעה לכל עשרה והשנים הם כנגד שכר עמלו שטרח בחלק הפקדון שאם היה פורע ששה כאשר היה התנאי בשכר נמצא שטרח בחלק הפקדון מפני חלק המלוה ונמצא אבק רבית, שאע"פ שהפסידו הרי טרח, וכן אם התנו על ההפסד כיצד כגון שהתנו [ש]יפסיד המתעסק ששה לכל י"ב והרויחו י"ב, נוטל המתעסק שמונה לכל י"ב, ששה כנגד מה שהיה ראוי להפסיד ושנים כנגד שכר עמלו, שאם היה נוטל ששה לבד היה אבק רבית ולפיכך נוטל שנים שהם שליש מה שהיה ראוי שיטול חבירו, נמצאת המתעסק נוטל שמונה לכל י"ב ובעל המעות נוטל ד' ואע"פ שזה מבואר בדברי רבינו הארכתי במשל לפי שהוא קרוב לשכל המעיין.
נמצאת אתה אומר וכו'. לא נתבאר בדברי רבינו הכא הקרן מה תהא עליו, אי פלגא מלוה ופלגא פקדון כתקנת חכמים, אי לפי השכר כאשר הורו רבותיו, שהרי אפילו תימא שהתנו שיטול המתעסק רביע בשכר, שנמצא לפי הוראת רבותיו שרביע המעות הלואה וג' רבעים בתורת פקדון, שנמצא הטורח מרובה וההנאה מועטת, מ"מ כיון שהוא משלם פחות ממה שהיה ראוי לשלם זהו שכרו, וכבר כתבתי למעלה שהוא מודה לרבותיו וטעמא דמסתבר הוא שיהיה אחריות הממון כפי הריוח שהוא נוטל או לפי ההפסד.