יקר תפארת על משנה תורה, הלכות שלוחין ושותפין· רבנו דוד אבן אבי זמרא [הרדב"ז]
פרק ג · הלכה א
מי שהיתה לו קרקע וכו'. כתב רבינו מטלטלין פקדון. אזיל לשיטתיה שאין כותבין הרשאה על המלוה וכבר נהגו לכתוב הרשאה על הכל אפי' על מלוה על פה ואפילו כפר... וכופין את הנתבע לעמוד בדין עם השליח. [ויש] לתת טעם, כיון שפשט מנהג זה על מנת כן [לוה ממנו] או קבל ממנו פקדון שאם ישלח שליח [בהרשאה] שיעמוד עמו בדין, ואפשר שדברי רבינו [אמורים] במקום שלא פשט מנהג זה.
וכל מה שיזכה בו הרי הוא [של] משלחו וכו'. הכי אמרינן פרק מרובה והלכתא שליחא שויא, ומכאן קשה קצת למה שהיה רגיל ר"ת לשלוח הרשאה ביד גוי, דהא קי"ל דאין הגוי נעשה שליח, וגם ר"ת לא אמרה אלא בגוי דידעינן ביה דציית דינא דישראל, ואי לא, חיישינן שמא יוליך את הנתבע לפני ערכאותיהם ויוציא ממנו ממון שלא בדין. ואיכא נמי משום לפניהם ולא לפני גויים.