יקר תפארת על משנה תורה, הלכות שלוחין ושותפין· רבנו דוד אבן אבי זמרא [הרדב"ז]
פרק א · הלכה ז
השולח מעות וכו'. היינו דחנוני על פנקסו ופועל אין מנהג לפרוע להם בעדים... פקדון מנהג הוא לפרוע בעדים ואמאי... נשבעים ונוטלין מבעל הבית ובשלמא בזמן שהם שנים היו סבורין להיות עדים אבל אחד [הו"ל] ליתן בפני עדים וי"ל דאיהו דאפסיד אנפשיה שהיה לו לומר לשליח תן לי בעדים ולא היה לו לסמוך על המנהג דאיכא כמה דפרעי בלא סהדי דלא איברי סהדי אלא לשקורי.
אלא מחרים הלוה וכו'. חרם זה תקנת הגאונים הוא ואם יבואו השלוחים ויאמרו עשינו שליחותיה ופרענו החוב חוזר הלוה ומשביע את המלוה שהרי יש לו טענת ודאי ואם לא ירצה לישבע מחזיר מה שגבה ולא נמצא למפרע שעבר על החרם דשמא [אמת] קאמר ומפני חומרת השבועה פירש [ורוצה] לפרוע ואין עדות השלוחין מועלת לעשותו מוחרם לפי שהם נוגעים בעדות.