יקר תפארת על משנה תורה, הלכות עבדים· רבנו דוד אבן אבי זמרא [הרדב"ז]
פרק ט · הלכה ז
יכול הרב וכו'. הכי אית ליה (לרב) [לרבי יוחנן] פ"ק דגיטין ומה שכתב בד"א בעבדים קטנים, אישראל מצווין להחיות את העבדים קאי.
עבדים שהכניסה לו. השיג הראב"ד לא נתברר לי, אבל לרבינו מבואר שהרי כתב חייב במזונותיהם שעל מנת כן הכניס אותם שוב לא מצי למימר אי אפשי בתקנת חכמים שאין אנו באין עליו מכח התקנה אלא מכח התנאי שקבל עליו לזונם שעל מנת כן הכניסה אותם או כיון שהוא מפסיד את אשתו שאם לא יזון אותם ימותו לא מצי למימר אי אפשי בתקנה זו ומסתברא שאם היו קטנים מצי למימר אינו נעבד ואינו זן שהרי לא ימותו שהרי ישראל חייבים לזונם וזה נראה לי ברור.