יקר תפארת על משנה תורה, הלכות עבדים· רבנו דוד אבן אבי זמרא [הרדב"ז]
פרק ט · הלכה ג
אחד מן האומות וכו'. השיג הראב"ד על בבא זו שהרי מימרא דר' יוחנן דאמר באומות הלך אחר הזכר והברייתא דתניא מנין לאחד מן האומות שבא על שפחה כנענית וכו' לענין אם מותר להחיותו או אסור מיירי, ואיברא דפשטא דברייתא הכי משמע מדתני אתה רשאי ואי אתה רשאי, וכן פרש"י ז"ל, אבל רבינו כתב שכבר אבד זכר שבעה עממים, הילכך מפרש להך דר' יוחנן וברייתא דאתאמרא עלה לענין יוחסין ולענין עבדים ולא איירי אם מותר להחיותו או לא ולענין יוחסין כתב פי"ב מהל' איסורי ביאה גבי גר עמוני שנשא מצרית זה הכלל באומות הלך אחר הזכר נתגיירו הלך אחר הפחות ע"כ, והכא גבי עבדים כתב מאי דשייך לגבי עבדים ואפילו תימא דברייתא איירי לענין להחיותו למד רבינו ממנה לענין עבדות דאע"ג דלענין יוחסין הלך אחר הזכר, לענין עבדות כיון [שנולד] מהשפחה שלנו הולד אחריה שנא' אשר הולידו ארציכם כלומר מן השפחות אשר בארצכם וקרא כתיב האשה וילדיה תהיה לאדוניה והא דתניא שאתה רשאי לקנותו בעבד, ה"ק אתה רשאי להשתעבד בו כשאר עבדים (אבל) [אע"פ שאין אביו עבד] אבל עבד שלנו וכו'. [היינו ברייתא שהבאתי] יכול אף עבד שבא על שפחה [מן האומות] והוליד בן ממנה (שאי אתה) [שאתה] רשאי לקנותו בעבד ת"ל אשר הולידו בארצכם כלומר העבד אין לו יחס, כללא דמילתא הבין הראב"ד בדברי רבינו עבד כנעני היינו מן האומות שאסור להחיותם ואין זה דעתו לפי שכבר אבד זכרם ואפילו תימא דתנא דברייתא איירי לענין להחיותם רבינו לא איירי בהכי ומהברייתא למד לענין עבדות או שמא גרסא אחרת היתה לו, וכל מה שכתב בעל מגדול עוז בזה אינו ענין כלל כי לא ירד להשגת הראב"ד וק"ל.