יקר תפארת על משנה תורה, הלכות עבדים· רבנו דוד אבן אבי זמרא [הרדב"ז]
פרק ח · הלכה יא
עבד זה שברח. הכי איתא בסיפרי. ואיכא למידק דמשמע דהוי גר צדק גמור ומותר בבת ישראל ובשלמא היכא דכתב ליה גיטה דחירותא שפיר אבל אם לא רצה והפקיעו אותו ממנו בשלמא [ממונא] מצי לאפקועי אבל איסורא מי מצי לאפקועי, וכי תימא אין הכי נמי כגר הוא אבל אסור בבת ישראל והלא לא תוהו בראה לשבת יצרה שהרי אסור בשפחה, וי"ל דמפקיעין שעבודו ממנו ואח"כ כופין אותו עד שיכתוב לו גט שחרור דאי לא תימא הכי מה תועיל הפקעתם, וגט המעושה בישראל כשר. ואפילו שפחה שברחה לארץ ישראל כופין אותו, שלא ינהיג בה מנהג הפקר.