יקר תפארת על משנה תורה, הלכות עבדים· רבנו דוד אבן אבי זמרא [הרדב"ז]
פרק ה · הלכה ד
כיצד בראשי אברים וכו'. מה שכתב בכונה היינו שתכוין לעין אע"פ שלא נתכוין לשחתה יוצא בה וכן מתבאר בסמוך.
וצריך גט שחרור. פ"ק דקדושין בברייתא פלוגתא דתנאי והלכתא כתנאי דאמרי וצריך גט שחרור להתירו בבת ישראל, ונראה שכופין את רבו לכתוב לו גט שחרור שהרי אינו מותר בשפחה ולא תוהו בראה לשבת יצרה.
א"כ למה נאמר שן ועין וכו'. שם תנא יוצא בשן ועין וראשי אברים שאינם חוזרים בשלמא שן ועין כתיבי אלא ראשי אברים מנא לן דומיא דשן ועין מה שן ועין מומין שבגלוי וכו' וא"ת תנא דידן אמאי לא תני ראשי אברים, תירצו בתוס' משום דסבר צריך גט שחרור ואע"ג דר' מאיר תני רישא דמתני' ואיהו אית ליה אין צריך גט כדאיתא בברייתא מ"מ תנא דמתני' לא תני אלא דברים שיוצא בהם ואינו צריך גט שחרור.
המסרס עבדו וכו'. שם פלוגתא דתנאי ופסק כר' אליעזר בן יעקב דאמר כולם בגיד כלומר ומעוך וכתות וכל הנך בגיד איירי אבל לא בביצים, ואיכא למידק, בלשון כמאן פסק דתניא בכולן עבד יוצא בהן לחירות רבי אומר אף הסירוס בן עזאי אומר אף הלשון ומסיק רבי אומר סרוס ולא מבעי לשון ובן עזאי אומר לשון אבל סירוס לא, הרי כי לא לרבי (ו'ל'א') [ולא] ולבן עזאי לשון לא, וי"ל דפסק כת"ק דתניא כ"ד אברים שבאדם כולם אינם מטמאים משום מחיה ואלו הן ראשי אברים ראשי אצבעות וכו' ותני עלה בכולם עבד יוצא בהם לחירות ולא מנה ביצים ולא לשון, ואתו רבי ובן עזאי לאוסופי סרוס ולשון כל חד כדאית ליה ולא קי"ל כותיהו אלא כת"ק. והכי משמע נמי מדלענין הזאה שאם היזה ונפלה הזאה על לשונו אמרו חכמים דלא היזה וטעמא משום דלשון אינו בכלל אברים שבגלוי והשתא דאתינא להכי לא צריכנא לומר דפסק כר' אליעזר בן יעקב בסרוס אלא כולה כת"ק פסק. והוצרכתי לכתוב זה מפני דאיכא מאן דאמר הא דאמרינן משנת ר' אליעזר בן יעקב קב ונקי היינו דוקא במשנה ולא השנוי בברייתא.
וכן המפיל שן הקטן וכו'. להכי תני ראשי אברים [שאינם] חוזרים למעוטי שן של קטן שהרי כל שאר האברים אינם חוזרים ולמעוטי הכהו על ידו וצבתה וסופה לחזור אין יוצא בה לחירות כדלקמן.