יקר תפארת על משנה תורה, הלכות עבדים· רבנו דוד אבן אבי זמרא [הרדב"ז]
פרק ד · הלכה ט
היעוד כאירוסין וכו'. בעיא בגמ' ונפשטה דאירוסין עושה וא"ת מאי קא מבעיא והלא אין שם אלא נתינת מעות וי"ל דכיון שהיא בתוך ביתו מתחלה הוי כאילו כנסה לחופה, קמ"ל דאינה עושה אלא אירוסין וצריך להכניסה לחופה לשם נשואין.
ואם שלש אלה וכו'. וא"ת והא איכא שנים ויובל ומיתת האדון ושטר שחרור שיוצא בהם ובשלמא שנים ויובל ומיתת האדון ממילא קא אתו והוא [אינו] עושה אבל שטר שחרור האדון כותב אותו וא"כ נימא דשלש שהזכיר היינו שטר שחרור וגרעון כסף ויעוד לו ולבנו חדא הוא. וי"ל דלא אפשר לפרושי הכי דכתיב ויצאה חנם והיוצאת בשטר חנם היא יוצאה. וא"ת א"כ נימא ויצאה חנם בשטר ואכתי בסימנים מנ"ל דיוצאה, וי"ל דויצאה חנם בעל כרחו משמע ושטר מדעתו הוא, אי נמי דשלש אלה משמע דכתיב בקרא אבל שטר לא כתיב בקרא בהדיא אלא מדכתיב אם אחרת יקח לו הכתוב הקישה לאחרת מה אחרת יוצאה בשטר אף אמה העבריה יוצאה בשטר.