אור ברסלב

יקר תפארת על משנה תורה, הלכות עבדים· רבנו דוד אבן אבי זמרא [הרדב"ז]

פרק ד · הלכה ז

הלכה ו

יעד אותה האדון וכו'. וא"ת כיון שיעדה הרי היא ארוסתו לכל דבר ופשיטא שאינה יוצאה באחת מכל אלו בגמ' מתרץ לה מהו דתימא לא לבטלה (לכתחלה) הלכתא מינה קמ"ל ע"כ, דסד"א כיון דבמעות הראשונות מקדש לה והשתא לא יהיב לה מידי לא נתבטל ממנה הלכותיה ואם רצת לצאת באחת מהן תצא קמ"ל דאינה יוצאה אלא בגט.

ומצות יעוד קודמת למצות [פדיה] וכו'. הכי איתא בבכורות וקרא הכי משמע אשר לא יעדה והפדה והטעם כי מצות ייעוד היא מצות קדושין שיש בה מצות פרו ורבו שהיא מצוה רבה.

כיצד מצות יעוד וכו'. פ"ק דקדושין ברייתא כלשון רבינו ואפילו לא נשאר מן היום שהות לעשות שוה פרוטה, דמעות הראשונות לקדושין נתנו, ואע"ג דבזמן שבא ליעדה לא נשאר שיעור שתוכל לצאת בגרעון כסף דהיינו פרוטה, מ"מ כיון דבשעה שקנאה היה במעות שיעור שתוכל לצאת בגרעון כסף לית לן בה, וזהו שכתב רבינו לעיל ואינה נקנית בפרוטה מפני שצריך לקנותה בדמים שראויין לגרעון כדי שתגרע פדיונה ותצא, והכא כתב גבי ייעוד אפי' בסוף שש סמוך לשקיעת החמה ע"כ, וטעמא דמעות הראשונות לקדושין נתנו והוי ייעוד למפרע, והא דכתיב אשר לא יעדה והפדה, דמשמע דאם אין ייעוד אין פדיה ואם [אין] פדיה אין ייעוד, הכי מתפרש אין ייעוד אלא במקום שמתחלה היתה ראויה לפדיה לאפוקי אם מתחלה נמכרה בפרוטה שאינה ראויה לצאת בגרעון כסף אין כאן ייעוד ואם אין ייעוד אין כאן מכירה ולא שייך בה פדיה שאם אין מכר אין פדיה.

ואינו מיעד אלא אחת. דכתיב יעדה לה ולא לה ולחברתה.

כיצד מיעדה לבנו וכו'. בגמ' איבעיא להו אם מיעדה לבנו קטן ופשיט לה דכתיב כי ינאף את אשת איש פרט לאשת קטן, ואי אמרת מיעד א"כ מצינו אישות לקטן, ודחי להאי פשיטותא ואמרינן מאי הוי עלה, א"ר ינאי אין [יעוד] אלא מדעת, ואמרינן מאי מדעת מדעת דידה שהרי הוא אומר יעדה מדעתה ולא נתבאר בדברי רבינו היכי משמע, ורש"י כתב יעדה למדרשיה לשון דעה, והנראה מדברי רבינו דהוי מצי למכתב אשר לא יעד והפדה דהא בדידה איירי קרא וכתב יעדה משמע שתתרצה ביעוד, ואע"ג דדרשינן לענין ולא לה ולחברתה, עיקר קרא ליעוד מדעתה, ואידך דרשא לא צריך קרא, דאין עושין מצוות חבילות חבילות, אי נמי תרתי שמעת מינה, וקא מספקא לי אם יכול לייעדה לבנו חרש כיון דתקנו ליה רבנן קדושין. ואת"ל מצי מיעד לה לחרש הקדושין של תורה או של דבריהם כשאר קדושי חרש, ומסתברא שאינם קדושי תורה, שהרי האב שלוחו של הבן הוא ומה שאין המשלח יכול לעשות אם קדש לו אביו אשה לחרש אין קדושיו קדושי תורה והשתא דאתינן לה מתורת שליחות אין מיעד לבנו חרש דחרש לא מצי משוה שליח והכי משמע לי מדברי רבינו שכתב ונתן רשות לאביו ליעדה לו ע"כ, והרי רשות החרש אינו כלום שהרי אינו בן דעת ולא תקינו ליה רבנן קדושין אלא כשהוא מקדש בעצמו ועדיין צ"ע.

תוכן העניינים

יקר תפארת על משנה תורה, הלכות עבדים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה