יקר תפארת על משנה תורה, הלכות עבדים· רבנו דוד אבן אבי זמרא [הרדב"ז]
פרק ג · הלכה יד
והרי הכתוב נתקו וכו'. ואע"ג דלא קיים העשה שבו, אינו לוקה, דלאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו.
אחד היוצא בסוף שש וכו'. פ"ק דקדושין ברייתא ואלו מעניקים להם היוצא בסוף שש וכתב רבינו אחד היוצא להשוותם שלא יאמר אדם הענקה לפי העבודה אם עבד הרבה מעניקין לו הרבה ואם עבד מעט כגון שפגע בו יובל או שמת האדון מיד מעניקין לו מעט לפיכך כתב אחד היוצא בסוף שש להשוותם להענקה, והכי תניא יכול לא יהיו מעניקים אלא ליוצא בשש מנין לרבות יוצא ביובל ת"ל תשלחנו וכי תשלחנו, יכול שאני מרבה בורח ויוצא בגרעון כסף ת"ל וכי תשלחנו חפשי מעמך מי ששלוחו מעמך, יצא בורח ויוצא בגרעון כסף שאין שלוחו מעמך.
הענק תעניק לו. שם ברייתא קרוב ללשון רבינו יצאו כספים, והוסיף רבינו והבגדים וכ"ש הוא, כספים דאפשר דעביד בהו עסקא נתמעטו, כ"ש בגדים שאינם בכלל ברכה מעצמן.
וכמה נותן וכו'. שם פלוגתא דתנאי ופסק כר' יהודה דאמר שלשים כשלשים של עבד דיליף נתינה נתינה מעבד דכתיב בעבד כנעני שנגחו השור ומת כסף שלשים שקלים יתן לאדוניו והכא כתיב תתן לו, ואע"ג דהתם כנעני והכא עברי ממלת עבד יליף שהרי הכתוב קראו עבד.
בין שנתברך הבית בגללו וכו'. שם פלוגתא דתנאי ופסק כת"ק דאמר בין נתברך בין לא נתברך מעניקין לו.