אור ברסלב

יקר תפארת על משנה תורה, הלכות עבדים· רבנו דוד אבן אבי זמרא [הרדב"ז]

פרק ג · הלכה א

פרק ג

כל עבד עברי וכו'. בתורת כהנים ויצא [מעמך] הוא ובניו עמו מה רבו חייב במזונותיו אף רבו חייב במזונות אשתו ובניו יכול אפי' נשא אשה שלא מדעת רבו ת"ל ויצא הוא ואשתו ובניו מה הוא מדעת רבו אף אשתו ובניו מדעת רבו.

אשתו הנשואה לו ולא ארוסה וכו'. וא"ת מה איצטריך למעט והלא אין אדם חייב במזונות ארוסתו, וי"ל דאע"ג דהגיע זמן ולא נשאו דאוכלת משלו ואוכלת בתרומה, הרב פטור, דכתיב ויצאה אשתו ומשמע אשתו הנשואה ולא הארוסה ולא שומרת יבם.

אפי'שנייה אינו חייב במזונותיה. אע"ג דאין אסורה אלא מדברי סופרים כיון שאינה ראויה להיות עמו אינו חייב במזונותיה, קא מבעיא לי הרי שיש לו בנים ממנה כיון שאינו חייב במזונותיה, אינו חייב במזונות בניה או דילמא מ"מ בניו הם. ומסתברא דחייב במזונותיהם [אע"ג דאשתו] אינה ראויה לעמוד עמו ומנא אמינא לה דלא כתיב בה בחד קרא ויצא מעמך הוא ואשתו ובניו עמו דאי הוה כתיב הכי הוה משמע דבניה נגררים אחריה שהרי במוכר עצמו ובנמכר לגוי לא נזכרה אשתו [אלא] שלמד ממכרוהו בי"ד ובמכרוהו בי"ד לא נזכרו הבנים אלא שלמד ממוכר עצמו, הא למדת שאין מזונות הבנים תלוי במזונות האשה, ותניא בפ"ק דקדושין ויצא מעמך הוא ובניו עמו א"ר שמעון אם הוא נמכר בניו מי נמכרו מכאן שחייב במזונות בניו ובנותיו, ותניא נמי גבי אשתו כי האי גוונא ובגמ' מצריך להו דאי אשמועינן בניו משום דלאו בני מעבד ומיכל נינהו וכתב רש"י ז"ל דקטנים נינהו למדנו שאינו חייב במזונות בניו כשהם קטנים [אלא] כל זמן שהיה אביהם חייב לזונם ומזה הטעם לא הוצרך רבינו לבאר דפשיטא דבקטנים איירי ולא בגדולים אע"ג שהיו סומכין על שלחן אביהם.

אבל אם לקחה שלא מדעת רבו אינו חייב במזונותיה. משמע מדבריו שאם לקחה שלא מדעת רבו והיה לו בנים ממנה שהרב חייב (במזונותיה) [במזונותיהם] ודברייתא דתורת כהנים שכתבתי למעלה לא משמע הכי. הילכך מה שכתב רבינו במזונותיה לאו דוקא אלא ה"ה במזונות בניה אם ילדה וטעמא דמסתבר הוא כיון שהכניס שלא מדעתו למה יתחייב (במזונותיה) [במזונותיהם].

תוכן העניינים

יקר תפארת על משנה תורה, הלכות עבדים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה