יקר תפארת על משנה תורה, הלכות עבדים· רבנו דוד אבן אבי זמרא [הרדב"ז]
פרק ב · הלכה יב
אדון שמת והניח בן זכר וכו'. פ"ק דקדושין בברייתא וטעמו דאמר קרא ועבדך ולא ליורש וריבה הכתוב שש שנים יעבוד לרבות את הבן ובנמכר לגוי כתיב וחשב עם קונהו ולא עם יורשי קונהו.
והנמכר לגר צדק וכו'. איכא למידק היכי פסיק ותני שאינו עובד את בנו של גר צדק דבשלמא הורתו ולידתו שלא בקדושה אי נמי הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה אינו יורש את אביו אבל אם היה הורתו ולידתו בקדושה אמאי לא יעבוד את הבן וי"ל דלאו בירושה תליא מילתא דהא בתו של ישראל יורשת את אביה דבר תורה ואפ"ה אינו עובד את הבת דכתיב ועבדך ולא ליורש ומה שעובד את הבן מרבויא דקרא דכתיב שש שנים יעבוד ולא כתוב יעבדך שש שנים והאי קרא במי שמכרוהו בי"ד איירי ואין בי"ד מוכרין לגר צדק כאשר כתב רבינו בפ"ק, וא"כ מנא תיתי שיעבוד את הבן של גר צדק, בע"כ במוכר עצמו איירי ובמוכר עצמו לא כתיב שש יעבוד דמרבינן מינה דעובד את הבן.
נמצאת אומר וכו'. וא"ת אמאי לא תנן במתני' שקונה את עצמו בשטר תרצו בתוס' דלא חשבינן אלא יציאות בע"כ של אדון אבל שטר מדעתו של אדון הוא.
מצוה לומר לו צא וכו'. זו לא מצאתיה אבל נראה דיליף לה מדכתיב ולא אצא חפשי משמע שמצוה על האדון לומר לעבד שיצא והוא משיב לא אצא.