יקר תפארת על משנה תורה, הלכות עבדים· רבנו דוד אבן אבי זמרא [הרדב"ז]
פרק ב · הלכה ח
אחד המוכר עצמו וכו'. וא"ת כיון שיוצא ביובל אמאי אין מחשבין כפי השנים הנותרות עד היובל, כיצד מכר עצמו לעשר שנים במ' דינרים, לכל שנה ד' דינרים, עבד חמש שנים תגרע עשרים דינרים ונותן לו עשרים, ואמאי, אם [מכר עצמו ח' שנים לפני היובל א"כ] לא נשאר ליובל אלא ג' שנים אמאי נותן לו עשרים דינרים שנים עשר דינרים הוא חייב [ב]לבד. וי"ל דגרעון כסף ילפינן מדתני חזקיה והפדה כלומר שמגרעת פדיונה ויוצאה ולא מצינו בעבד עברי הנמכר לישראל שתלה חשבון השנים הנותרות לפי היובל אלא בנמכר לגוי כיון שאין יציאתו תלויה אלא ביובל צריך שיהיה חשבון לפי מה שנשאר בשנים עד היובל, אבל הנמכר לישראל שתלה הכתוב יציאתו בשנים אין מחשבין אלא לפי השנים שעבד ואין משגיחין בשנים שנשארו עד היובל [שאין היובל] מפקיע עד שיגיע ובנמכר לגוי גזרת הכתוב הוא מן הכתוב שביארנו.
וכן הנמכר לגוי וכו'. משמע מהכא שהנמכר לגוי אינו יוצא בשש, וכן משמע ממה שכתב המוכר עצמו לגוי אם לא נפדה אינו יוצא אלא ביובל ע"כ, ומשמע שבא למעט שנים אבל (אם) [אף] במיתת האדון יוצא כדכתב בסוף הפרק. וא"ת בשלמא אם מכר עצמו לגוי סתם לא יצא בשש שהרי לא נכתב יציאה בשש אלא [במי] שמכרוהו בי"ד אבל במוכר עצמו לא, ואם מכר עצמו לגוי לשנים ידועים אמאי מחשבין לפי השנים הנותרות ליובל. וי"ל דהכא מיירי במוכר עצמו לגוי סתם, אבל אם מכר עצמו לשנים קצובות חשבון אחר יש לו, הא כיצד הרי שמכר עצמו לכ' שנה בק' דינרים מגיע לכל שנה חמשה דינרים ועבד חמש שנים נשארו ע"ה דינרים נשאר ליובל עשר שנים נותן לו חמשים ויוצא, ואם לא השיגה ידו היובל מוציאו שאפילו מכר עצמו לשנים מרובות היובל מפקיע השיעבוד דכתיב (ושב לאחוזתו) [עד שנת היובל יעבוד עמך] דלא מסתבר שאם מכר עצמו לשנים מועטות שלא יצא עד שיגיע [יובל] דלא גרע ממוכר עצמו לישראל. אבל אכתי קשה דאם יש חילוק בין מוכר עצמו סתם למוכר עצמו לשנים קצובות היה ראוי לרבינו לפרש, הילכך נראה דאין חילוק שאם מכר עצמו לשנים מרובות יותר מהשנים שנשארו עד היובל אותם השנים היתרות הוה ליה כמאן דליתנהו והוי כאלו מכר עצמו סתם עד היובל לפיכך מחשבין כמה מגיע לכל שנה משנת המכירה עד היובל ורואין כמה שנים עבד ומגרע פדיונו ויוצא ואם מכר עצמו לשנים מועטות שאין היובל פוגע בהם, סוף הזמן הוא היובל שלו הילכך מחשבין כמה מגיע לכל שנה משנת ממכרו עד סוף זמן מכירתו ורואין כמה עבד ומגרע פדיונו ויוצא כדין המוכר עצמו לישראל ולפיכך לא הוצרך רבינו לפרש.