יקר תפארת על משנה תורה, הלכות עבדים· רבנו דוד אבן אבי זמרא [הרדב"ז]
פרק א · הלכה ג
עבד עברי שמכרוהו בי"ד וכו'. משמע מדברי רבינו שאם מכר עצמו לגר נקנה. והא תניא בהך ברייתא ואין אשה וגר קונין עבד עברי. אשה לאו אורח ארעא, גר נמי גמירי דמקני קני דלא מקני לא קני, וכיון דלא מקני בין מוכר עצמו בין מכרוהו בי"ד דבעינן ושב אל משפחתו וליכא, הילכך לא קני בין אם מכרו לו בי"ד בין מוכר עצמו, וי"ל דכי גמירי דמקני קני דלא מקני לא קני דוקא במכרוהו בי"ד אבל במוכר עצמו לא גמירי, דאע"ג דלא מקני קני, הילכך המוכר עצמו רשאי למכור עצמו לגר צדק, וזהו שכתב רבינו עבד עברי שמכרוהו בי"ד אבל מוכר עצמו מוכר לגר צדק, והכי משמע נמי ממה שכתב ובין המוכר עצמו אינו רשאי למכור עצמו לגוי ואפילו לגר תושב משמע דלגר צדק רשאי למכור עצמו, ולפי זה הא דתניא אין הגר נקנה בעבד עברי ואין האשה וגר קונין עבד עברי, לצדדין קתני, דרישא איירי בין במוכר עצמו בין מכרוהו בי"ד דבתרוייהו בעינן ושב אל משפחתו וליכא וסיפא איירי במכרוהו בי"ד דוקא, ומוקי לה רב נחמן בר יצחק אינו קונה ודינו כישראל אבל קונה ודינו כגוי, נמצאת למד לפי זה שאם עברו בי"ד ומכרוהו לגר צדק אינו מכור דגמירי דמקני קני ודלא מקני לא קני וע"כ מוקי לה במכרוהו בי"ד וכדכתיבנא.
או לעקר משפחת גר. אמרינן בגמ' משפחת גר זה גוי, וא"ת כיון דעקר היינו ע"ז עצמה אמאי אצטריך משפחת גר לרבות את הגוי, וי"ל דאי לאו משפחת גר לא הוה ידעינן דעקר היא ע"ז עצמה, והשתא ידעינן זהו עקר משפחת גר הוי אומר זו ע"ז.
זה הנמכר לע"ז עצמה. לחטוב עצים ולשאוב מים כדפרש"י ומשמע לי דלכבד ולרבץ לפניה אסור אע"ג דאין זה דרך עבודתה מ"מ כבוד הוא לע"ז ואם נמכר לכך אינו מכור.