אור ברסלב

יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות תרומות· רבי אליקים גאטינייו

פרק יב · הלכה כא

הלכה כ

בד"א וכו'. אבל הבעלים וכו'. וכתב מרן, ירושלמי פ"ו דדמאי. והנה מדברי הירושלמי שלפנינו נראה דמאי דרשאי אינו אלא כשהיה רצונו ליתן לשני כהנים ואחד מהם בן בתו, וז"ל הירושלמי ר' יוחנן אמר אין אדם מביא מעשרותיו בטובת הנאה מתני' פליגא על ר' יוחנן אומר ישראל לישראל הילך סלע זה ותן בכור זה לבן בתי כהן פתר לה ברוצה ליתנה לשני כהנים ובן בתו אחד מהם והוא אומר הילך סלע זה ותן כולם לבן בתי כהן עכ"ל. ופירש המפרש וז"ל הואיל ובלא"ה רוצה ליתן ג"כ לבן בתו אינו נראה כמוכר בטובת הנאה בחצי השני עכ"ל, כנראה דדוקא משום דבלא"ה היה נותן לו החצי הוא דרשאי. ונראה דגירסת רבינו בירושלמי כמ"ש כאן בחיבורו ומה גם דמצד הסברא נראה דיותר טוב הוא כשהיה רוצה ליתנו כולו לזה או לאחר דכבר היה אפשר שיתנו בחנם כולו לבן בתו ומה שנתן סלע כדי שיגמור דעתו שלא לתת כי אם לבן בתו לא חשיב כמוכרו משא"כ כשהיה רוצה ליתנה לשני כהנים דנמצא גמר בדעתו שלא לתת לבן בתו כי אם החצי והחצי האחר הוי כמכירה ונמצא דלפי גירסתו בירושלמי הוי כ"ש למה שפסק רבינו וכדכתיבנא.
ומ"ש רבינו אבל הבעלים שאמרו וכו' הילך חלק זה בטובת הנאה הרי זה אסור. לכאורה אינם מובנים דבריו לי אני עני דזה אינו מקביל למ"ש תחילה ורשאי. ונראה דצריך לדחוק בלשון והכי פירושו דזה דאמרינן דרשאי הישראל לומר לבעלים שיתננו לבן בתו אינו אלא כשהבעלים רצונם היה ליתן בחנם אבל הבעלים וכו' דגילו דעתם שלא לתת כי אם בטובת הנאה ובא ישראל ונתן לבעלים סלע כדי שיתננו לבן בתו כהן אסור דהוי כמכירה ונמצא השתא דהכל קאי לישראל אחר. ועיין להרב פרישה ס"ק ס"ז שנראה מדבריו שהבין דאמירת הבעלים לכהן שהוא בשביל טובת הנאה הוא שאסור וזה לא מצינן בש"ס אלא דוקא לישראל אחר הוא שאסור לומר לבעלים דנראה כמכירה לכן נראה כדכתיבנא ועיין להרדב"ז.

תוכן העניינים

יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות תרומות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה