יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות תרומות· רבי אליקים גאטינייו
פרק ט · הלכה י
יראה לי וכו' עד שימשוך וכו'. הקשה ה"ה כמהר"ר יעקב אלבעלי נר"ו ממאי דאיתא במציעא דף מ"ט ע"א ומודה ר' יוחנן במתנה מועטת דסמכא דעתיה הכי נמי מסתברא דאמר ר' יוחנן ישראל שאמר לבן לוי כור מעשר יש לך בידי בן לוי רשאי לעשותו תרומת מעשר על מקום אחר וכו' אלא אי אמרת מצי למיהדר ביה אמאי רשאי וכו' יעו"ש, נמצא דמשום דלא מצי למיהדר ומטעם דשארית ישראל [וגו'] לא ידברו כזב אוכל בתרומה שבביתו הלוי ולא חייש לטבל כ"ש בנידון דידן דאי חוזר הישראל צריך שיקבל מי שפרע דיותר יש לומר בה שארית ישראל וגו' ויאכיל לבהמה כרשיני תרומה ומאי שנא.
ולענ"ד י"ל על פי מ"ש הרא"ש הובאו דבריו בשיטה מקובצת וז"ל רשאי בן לוי לעשותו וכו' כתב ר"מ אע"פ שלא קנאו בן לוי לא במשיכה ולא בהגבהה איירי במכירי כהונה ולויה דחשיב כאילו בא לידו כדאיתא בגיטין פרק כל הגט אי נמי לא גרע מנותן רשות לחברו שיתרום מכריו על תבואה שלו, הרא"ש עכ"ל. ואין להקשות לדבריו דא"כ מאי פשיט מההיא דבן לוי לנותן מתנה מועטת שאני ההיא דבן לוי דאיירי במכירי לויה משום דגם נותן מתנה לחברו אי לאו מכירו לא יהיב ליה וסוגיין דעלמא כך היא אי לא דהוה יהיב ליה מידי לא הוה קיהיב ליה ונמצא הוי כמכירי כהונה ולפ"ז לא קשה כלל לרבינו דשאני התם מהך דהכא ושפיר יש לחלק ואף דרבינו בפ"ז מהל' מעשר ה"ח לא הזכיר מכירי כהונה הביא הברייתא כצורתה כמנהגו וכמו שצריך לאוקמי הברייתא במכירי הכי נמי צ"ל בדברי רבינו. וחכם בני יצחק נר"ו תירץ דבמוכר לא מהני מידי מאי דלא מיהדר משום שארית ישראל דאפילו ידעינן בבירור דלא מיהדר לא מהני והיינו טעמא כיון דחכמים תיקנו משיכה כל זמן שלא משך עדיין לא קנה לוקח וא"כ לא קנה הכהן עדיין הבהמה ואינה שלו כדי שיוכל להאכילה כרשיני תרומה דרחמנא אמר קנין כספו ועדיין לא קנה וכדכתיבנא וא"כ לא מהני מידי מאי דלא מיהדר המוכר ישראל דאף דלא מיהדר כל שעדיין לא משך אינה שלו וכדכתיבנא משא"כ בההיא דבן לוי דאינו תלוי בקניה להפריש מעשר דאדם יכול להפריש משלו על של חברו או משל חברו על שלו כל זמן שנתרצו שניהם ומשו"ה סמכינן על דיבוריה משום שארית ישראל ולכן יכול להפריש מאותו כור על מה שיש לבן לוי בביתו ודוק.