יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה· רבי אליקים גאטינייו
פרק ד · הלכה כד
בית וכו' אסור לשמש מטתו וכו'. וכפירוש רש"י בש"ס ובב"י סי' מ' כתב על שם הר' יונה דנראה מדבריו דכי הוו שניהם אינן כליין אפי' עשרה כחד דמו וכו' יעו"ש. והן אמת דכפי הלשון המוצג לפנינו נראה כן מדבריו ברם אין הדעת סובלתו דאדרבא יותר טוב שלא יהיה כליין מכליין ובלא ימנע איזה מהן טוב מחבירו אי כליין טוב משאינו כליין א"כ כשהן ב' כליינים יותר טוב ואי שאינו כליין טוב מכליין בשניהם שאינן כליינים יותר טוב וכי גזרה היא זו אם קבלה נקבל. והרב בית חדש הגיה בלשונו ובמקום אפילו עשרה שאינן כליין כתב שהן כליין ופירש דסד"א דכשם דאי איכא עשרה כליינים אינו מועיל כי אם לאחד כך צריך עשרה שאינן כליינים וכו' יעו"ש סיום דבריו. ואני הדיוט תמהני עליו אם יצאו דבריו מפיו וכי מתורת ביטול אתינן עלה דס"ד דצריך עשרה שאינן כליינים נגד הכליינים הא כל הפסול מאלו (ההי') [העשרה] הוא משום דהוו כליינים דאי הוו שאינן כליינים מי לא מודה דמועיל וכי משום דאיתוספו כליינים נפסלו שאינן כליינים אתמהא.
ולענ"ד אי לא דמסתפינא היה נראה להגיה עוד ולהוסיף תיבת לא וכצ"ל כלומר לא תימא עשרה שהן כליינים לא דמי לכלי אחד וכו' וכמ"ש שם הלשון הב"ח. וה"פ דבא להוציא פירוש אחר בגמ' דאפשר לפרש לזה פי' לא שנו דסגי כלי בתוך כלי אלא בכלי שאינו כליין כלומר דשניהם צריך שלא יהיו כליינים ברם כל כליין אם אחד מהם כליין אפי' עשרה שכולן כליינים עם אחד שאינו כליין כחד חשוב כלומר ואינו חשוב מתוכן אלא השאינו כליין וצריך גם אחר שאינו כליין עמו שאותם כליינים כלא חשיבין וזהו שאמר לא תימא עשרה שהן כליין לא דמו לכלי אחד כלומר דלא חשיב לכלל וכמ"ש אלא אפי' עשרה שהן כליין דיינינן להו ככלי אחד כלומר דפי' הש"ס דקאמר אבל כלי כליין אפילו עשרה כחד מאנא דמו הוא מועיל לחד וסיים מיהו אפילו כלי אחד לבדו שאינו כליין לא נתמעט מאחד וכו' כלומר ההפרש שיש בין כליין לשאינו כליין הוא דשאינו כליין סגי בשנים או לפחות אחד שלא יהיה כליין אבל שניהם כליינים לא מהני ואפי' עשרה לאחד ונמצא לפעמים עשרה כליינים לא מהני אפי' לאחד, לא כן שאינו כליין לעולם אחד נחשב לאחד וזהו שאמר אפילו וכו' לא נתמעט מאחד וכו' והוא נכון וחריף וכן ראיתי לכמה גדולים שהגיהו כרצונם.
ואם הניחם כלי בתוך כלי מותר להניחן וכו' שלא כנגד ראשו. הכי אמר ר' ירמיה בברכות דף כ"ד והיכא מנח להו אמר ר' ירמיה בין כר לכסת שלא כנגד ראשו וכו'. והקשו בתוס' אימא שלא כנגד ראשו וכו' ותירצו דא"כ מאי איריא בכובע וכו' עכ"ל. פירוש לדבריהם דמשו"ה הקשה המקשה מר' חייא ולא מברייתא דלעיל דאי מההיא יש לומר שלא כנגד ראשו אבל מדר' חייא מדצריך כובע משמע אפי' כנגד ראשו והוי איפכא ולזה תירץ לו המתרץ דאה"נ דמשום כובע הוא דהתיר והיינו טעמא דכל דאיכא כובע אף דהוי תחת ראשו הוי שלא כנגד ראשו דמפיק למורשא לבר ונמצא שלא כנגד ראשו. וזה נראה כונת הרשב"א בחידושיו שאחרי כותבו דברי התוס' סיים וז"ל ומיהו לכובע למי שנותנן תחת מראשותיו ממש לא מעלה ומוריד עכ"ל, ור"ל הכי. ומיהו אף דהמקשה הבין דכל דאיכא כובע שרי אפי' תחת מראשותיו לפי המסקנא לקושטא דמילתא תחת מראשותיו ממש לא מעלה ומוריד אלא ההיתר בהוציא המורשא לבר דהוי שלא כנגד ראשו, ולאפוקי מהרב יד אהרן סי' מ' שפירש בכוונת התוס' וכוונת הרשב"א שלענ"ד הם דברים זרים דכיון דאמר דמשום הכובע הוא דהתיר ר' חייא איך אמרינן דהכובע אינו מעלה ומוריד יעו"ש. וע"פ מה שביררתי דבריהם ז"ל אין מובן למ"ש הט"ז סי' מ' סק"ג בדבריהם וק"ל.