יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים· רבי אליקים גאטינייו
פרק ז · הלכה ד
כשנוטל ידיו מברך על נטילת ידים. כתב הטור סי' ד' וז"ל וירחץ בנקיון כפיו ויברך על נטילת ידים וכו'. ועיין מ"ש הב"ח שם. ועני הדיוט לא מצאתי כן בדברי הרא"ש סוף פרק הרואה דלא כ"כ אלא כשמקנח ידיו בעפר מברך על נקיון ידים ואין לומר דמדכתב דמקנח בעפר יברך על נקיון מכלל דבמים הפסולים לנטילת ידים לסעודה מברך דאדרבא נידוק איפכא הא במים פסולים אינו מברך כלל וכדעת הרא"ה. ואפשר דדייק כן מדכתב הרא"ש דראוי היה דיברך על נקיות אף אם רוחץ במים אלא כיון דתקנו בנט"י דסעודה לברך על נטילת ידים משום הכלי דשמו נטלא תקנו ג"כ בנט"י דשחרית לברך על נט"י עכ"ל, משמע מדבריו דאע"פ דעיקר נטילה הוא בכלי ועיקר הברכה דנט"י הוא על שם זה אפ"ה מברך על נט"י בשחרית כיון דלשחרית שפיר חזי שלא בכלי וכבר תקנו נוסח דנט"י דסעודה לברך על נט"י תקנו נמי לנט"י דשחרית א"כ ה"ה והוא הטעם למים הפסולים לנט"י דסעודה דכיון דהם כשרים לנט"י דשחרית שפיר מצי לברך על נט"י מאחר דכבר תקנו נוסח זה בנט"י דסעודה. ועיין בב"י שכתב על דברי הרא"ש וז"ל ומשמע מדברי הרא"ש דלא בעינן כלי לנט"י דשחרית וכו' דה"ה לשאר דברים המעכבים לנט"י דסעודה וכו' יעו"ש.