יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות תעניות· רבי אליקים גאטינייו
פרק ה · הלכה ז
ובין השמשות שלו אסור כיוה"כ . ועיין מ"ש הרב המגיד ועיין להרדב"ז ח"ג בלשון הרמב"ם סי' ק"ד מה שהיכה על קדקד מי שדרש דאיכא תוספת כיוה"כ בט"ב שדקדק כן מלשון רבינו יעו"ש וחוץ ממה שתמה הרב ז"ל יש לתמוה דאפי' בין השמשות איכא מאן דאמר שם בפרק מקום שנהגו דף נ"ד דליכא עינוי אלא דאנן פסקינן כמאן דאמר דבבין השמשות חייב בעינוי ואיך נאמר דחייב גם בתוספת והוי מחלוקת מן הקצה אל הקצה ומה גם דאי מ"ד דאיכא בביה"ש חיוב עינוי עדיפא מינה הו"ל למימר דחייב גם בתוספת וכל שכן ביה"ש ומ"ש הרב המגיד משם הרמב"ן ועוד דעל הראשונים אנו מצטערים בביה"ש דלא צריך עינוי דספיקא דרבנן לקולא ואיך נוסיף גם התוספת הס כי לא להזכיר.
ובתוך דבריו כתב הרדב"ז סוף דבר לא ראיתי בכל הספרים אשר לפני שכתבו תוספת בעינוי בט"ב כיוה"כ וראיתי כתוב לחד מרבנן יניק וחכים תמה עליו דאיך לא ראה כן בס' והא כתבו התוס' פרק תפילת השחר דף כ"ז ד"ה דרב צלי וז"ל וכן לענין תוספת שבת וט"ב ויוה"כ וכו' יעו"ש ואני אומר לו דאי היה מדקדק בדבריהם לא היה כותב כן חדא שסיימו שהוא מן התורה ובט"ב לא שייך לומר כן ועוד דאינהו קיימי בענין מלאכה ובט"ב הוי מקום שנהגו ולא נהגו באופן שט"ס הוא שנפל בדבריהם וצ"ל שבת ויו"ט ויוה"כ וכדאיתא ביומא דף פ"א יעו"ש ועוד דט"ב אינו אסור במלאכה אלא ביום ולא בלילה וכדכתיב לעיל בפרקין הי"ד וא"כ מה שייך לומר בו תוספת וכן הרא"ש שם בברכות כשהביא דברי התוס' אלו הזכיר שבת ויו"ט יעו"ש ועוד דהתוס' עצמם פרק מקום שנהגו דף נ"ד ד"ה לקבועא דירחא כתבו וז"ל והא יוה"כ תוספתו אסור וט"ב תוספתו מותר וכו' יעו"ש ומרוב חשקו לפלפל לא עיין היטב.
סוף הספר