אור ברסלב

יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות שמיטה ויובל· רבי אליקים גאטינייו

פרק ט · הלכה י

הלכה ט

המלוה את חברו וכו'. עיין מ"ש מרן בב"י ריש סימן ס"ז דאחר שהעתיק דברי רבינו דכתב ודלא כדברי רש"י שכתב שעבר על מה שכתוב בתורה וגם דברי רש"י אפשר וכו' יעו"ש, ובכל דפוסי הש"ס שבידינו כתוב בדברי רש"י במקום תיבת שעבר שהתנה וכו', ועיין בחי' הרמב"ן למכות שכתב על שם רבינו דה"ה אם מכר שלא תחזור ביובל תנאו קיים והקשה עליו דהא קרא צווח לא תמכר לצמיתות וכו' יעו"ש, וכ"כ גם כן בס' המצות לא תעשה רכ"ז וז"ל וראיתי להרב בחיבורו הגדול שמתנה ביובל כדרך שמתנה בשביעית וכו' יעו"ש, ואנו לא מצאנו כן בדברי רבינו.
עוד כתב הרמב"ן שם בחידושי מכות וז"ל ועוד אני אומר דזה הכתוב אמרה למוכר שלא ימכר לצמיתות וכו' וכיון שכן ליכא תקנתא בתנאי דלאו דבר שבממון הוא דמוכר נמי הוא מוזהר ולא מצי מחיל דמי לרבית דאזהריה רחמנא ללוה ולא מצי לאתנויי על מנת שלא יהא בו איסור רבית עכ"ד יעו"ש. וכונת דבריו בלשון זה של אני אומר דמשמע דאינו מוסכם לכל, מבוארים על פי מ"ש רש"י בחומש בקרא זה שלא יהיה הלוקח כובשה והשיג עליו הרמב"ן שאין זה במשמעות של אזהרה הזאת לפי שהיא על המוכר לא על הלוקח ואולי נפרש בו והארץ לא תהיה נמכרת לצמיתות שתחזיק בה לעולם עכ"ל, כלומר ועל פי זה לא קשה לרש"י.
ושוב כתב ואפשר עוד שנאמר שהיא מניעה שלא יאמרו בפירוש הריני מוכרה לך לעולם ואפי' אחר היובל וכו' או לשניהם וכו' עכ"ל, וכ"כ בספר המצות ל"ת רכ"ז נמצא דהך דהמציא דשניהם עוברים הלאו דלא תמכר אינו מוכרח מהכתוב דהא יש לפרש כפי' רש"י אלא דנראה לו לפרש הכתוב באופן אחר ולחייב שניהם. וראיתי להרא"ם שם שכתב על דברי רש"י אלו וז"ל בתורת כהנים כאילו אמר לא יכבשנה הלוקח וכו' עכ"ל והיכן מצא מדברי רש"י אלו בתורת כהנים והא ליכא בתורת כהנים אלא לצמיתות לחולטנית שפי' תיבת לצמיתות לפסיקה וכו' ודוק.

תוכן העניינים

יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות שמיטה ויובל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה