אור ברסלב

יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות שבת· רבי אליקים גאטינייו

פרק כו · הלכה יט

הלכה טו

אין גורפין וכו'. וקשה דבש"ס מוכח דטעמא דאיסורא דסילוק לצדדין משום דלא חזי דנמאס וכמ"ש רש"י ומוכרח דאל"כ מאי בעי ארישא פליגי או אסיפא פליגי וכו' והא כולה מתני' מטעמא חדא הוא וי"ל דאה"נ דבפרושא דארישא פליגי או אסיפא פליגי צ"ל כפרש"י אבל בפירושא דאו אתרוייהו פליגי פירושו משום דבין רישא ובין סיפא מטעמא חדא הוו וא"כ כד פשיט ליה דאתרווייהו פליגי נמצא שניהם מטעם אחד נינהו ואפשר דפי' כן משום דתני בברייתא אחד זה ואחד זה דמשמע דמטעם אחד הוי ועיין במ"ש התוס' שם ד"ה אבל ומ"ש בפרק המצניע דף צ"ה ועיין פסקי תוס' שם פרק תולין דכתבו וז"ל אסור לגרוף אבוס שבקרקע ודבריהם תמוהים וזה היפך ממ"ש בש"ס יעו"ש.

וכן עלים וכו'. הכי איתא בשבת דף ק"מ ע"ב אמר רב חסדא האי כישתא דירקא אי חזיא למאכל בהמה וכו' אמר רב האי תליא דבשרא שרי לטלטולי דכוורי אסור ופרש"י בשר מליח התלוי ליבשו ומלא החבל קרי תליא שרי דנאכל [חי] באומצא ע"כ והקשה הרשב"א בחידושיו וכן התוס' לעיל דף ל"ט דלפי פי' למה מזכיר תליא והו"ל להזכיר בשר מליח גם הו"ל לאומרה לעיל פ' מפנין ועוד מוכח לעיל פ' מפנין דדג מליח חזי לאומצא.
ולענ"ד נראה דלא קשיא כלל לרש"י דיש הפרש בין מליח למליח דיש מליח דעבר זמן עליו ונתבשל מחמת המלח וההוא כו"ע אוכלין אותו ויש מליח שנמלח ולא עבר עליו זמן כלל והרי הוא חי ומי שאוכל אותו הוא מי שאוכל חי באומצא ולכן מאי דנקט הכא תליא היינו טעמא דאיירי שלא עבר זמן על בשר מליח הלזו וצריכה היא להיות תלויה ומשו"ה לא אמרו פ' מפנין דמליח דהתם היינו שנתבשל מחמת המלח וכאן הוא חי וכן הוא בדג וק"ל.
אך בהלכות פי' דתלא היינו העץ שתולין בו הבשר וזהו שכתב הרב המגיד ופי' בהלכות תלא דבשרא העץ שתולים בו הבשר לאפוקי מפי' רש"י ומ"ש אח"כ מטלטלין אותו עד סוף הלשון הוא מדברי הרשב"א ולא הוי הכל מדברי הרי"ף וראיה שסיים ע"כ כתב הרשב"א ומ"ש בתחילת דבריו ליתיה בהרשב"א וא"כ אין מקום למה שתמהו מרן בב"י והב"ח עליו דבהלכות כתבו איפכא יעו"ש.

תוכן העניינים

יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה