יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות שבת· רבי אליקים גאטינייו
פרק כג · הלכה ח
אסור להטביל כלים טמאים וכו'. עיין להרלנ"ח סי' ט"ז ישוב לדברי רבינו למה שקשה מכאן למ"ש פ"ד מהלכות יו"ט ושם נסתפק בדעת הרא"ש לדעת הרי"ף בכלים חדשים שהיה לו מערב יו"ט אי יכול להטבילם ביו"ט או לא יעו"ש שכעת אין הספר מצוי בידי ולכן אעתיק לשון הרא"ש ז"ל ואבאר דבריו לפי פשוטו וז"ל הרא"ש והביא הרי"ף טעמא דרב יוסף [דאמר] משום סחיטה וטעמא דרב ביבי דאמר גזרה שמא ישהא ושביק וכו' ותמהני למה האריך לפרש משנה זו מה שייך טבילת כלים האידנא ועוד לפי הטעמים שכתב מותר להטביל כלים חדשים ביו"ט הילכך נראה וכו' ומאלו ב' הטעמים אסור להטביל כלים חדשים ביו"ט עכ"ל וה"פ ותמהני למה מפרש משנה זו דהמשנה קאי במטביל מחמת טומאה ובזמן הזה ליכא טומאה ועוד לפי הטעמים שכתב שהא טעמא דסחיטה וטעמא דשמא ישהא הדין יוצא דמותר להטביל כלים חדשים ביו"ט דלטעמא דסחיטה היינו טעמא דשמא יטביל כלי דשייך בהו סחיטה ועכשיו דליכא טומאה וליכא למיחש לסחיטה שרי להטביל כלים חדשים ולטעמא דשמא ישהא וה"ט דשמא מאי דביני ביני יטמא ביה איזה תרומה עכשיו דליכא תרומה ולא טומאה שרי להטביל כלים חדשים וליכא למיחש לשמא ישהא וכו' ואין לזוז מזה בכונת דבריו וא"כ מה מקום להסתפק דודאי דהרא"ש איירי אפי' בכלים חדשים שבאו לו מערב יו"ט כיון דליכא להני טעמי דסחיטה ושמא ישהא והוא ז"ל שנסתפק בדעת הרא"ש לא ידעתי היאך יפרש לשון הרא"ש.
עוד כתב הרא"ש וז"ל הילכך נראה טעמא דרבה עיקר דהלכתא כוותיה לגבי רב יוסף ע"כ והקשה עליו הט"ז ס"ק ה' דהכא רב ביבי נמי פליג על רבה וכו' פי' וא"כ מאי חזית לפסוק כרבה כיון דהא רב ביבי ור"י פליגי עליה ולא הוי חד לגבי חד אלא חד לגבי תרי וכל חד הוי לגבי ב' ועיין להרב יד אהרן נר"ו סי' שכ"ג גם במה שתמה על הרב שער אפרים שכתב בדעת מרן שמה שהתיר בשו"ע היינו מויש מתירין דכתב הכלבו דהכלבו לא איירי אלא ביו"ט וכו' יעו"ש ואינה קושיא דמרן ס"ל דהוא הדין בשבת והא ראיה דהביאו כאן הלכות שבת וכמו שנראה מדברי מרן ב"י. אך קשה איך התיר מרן בשו"ע כיון דהרמב"ם והרא"ש אסרי לפי דרך השער אפרים וצ"ע.
ודרך אגב ראיתי בסוגייא זאת אמר ליה אביי יש לו בור בחצרו מאי איכא למימר וכו' והקשה בשיטה מקובצת וז"ל וקשיא לי דהא ברה"ר מדינא אסור מן התורה ועוד מאי קאמר גזרה בור בחצרו אטו בור ברה"ר דהא מעיקרא נמי הכי ס"ל דמתני' אפי' בבור בחצרו קא אסרה וטעמא משום בור ברה"ר ועיי"ש מה שתירץ. ולענ"ד ה"פ שמא יטלנו ויעבירנו ד' אמות ברה"ר דהיינו דקאי הבור ברה"ר אבל הכלי היה בקרוב פחות מד' אמות דליכא איסורא ואפ"ה אסור שמא יעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים ואהא קאמר לו אביי יש לו בור בחצרו מאי איכא למימר וקאמר גזרה בור בחצרו אטו בור ברה"ר וכתבו התוס' גזרה יו"ט אטו שבת ולא הוי גזרה לגזרה דיו"ט ושבת אחת היא עכ"ל ולא קשיא ליה בשמא יטלנו בידו ויעבירנו ד' אמות ברה"ר וגזרה בור בחצרו אטו בור ברה"ר דהוו ב' גזרות משום דבהא ודאי איכא למימר כולה חדא גזרה היא אבל מיו"ט אטו שבת חידשו דכולא חדא גזרה היא.
ועוד כתבו התוס' ד"ה נגזור (הסקה) [השקה] וכו' וכן בסמוך בולד הטומאה וכו' ע"כ. וכתב בחידושי הלכות וז"ל ובההיא דמדלין בדלי לא תקשי להו דנפרוך גזרה שמא יעבירנו דדרך הדלי מונח אצל הבור ולא שייך בהוא שמא יעבירנו וכו' יעו"ש וכן כתב בשיטה מקובצת לקמן גבי רב ביבי וז"ל והא דמדלין בדלי טמא ולא גזרו שמא ישהא התם הוא דהדלי שם בבור ושם טהרתו מילתא דלא שכיחא הוא שיהא משהא וכו' עכ"ל. מוכח דסברי דמ"ש דלי בברייתא הוא דוקא אבל כלי אחר שאינו דלי לא ברם מרן בב"י סי' שכ"ג הביא מדברי הירושלמי בפרקין דלאו דוקא דלי אלא הוא הדין כלי אחר שראוי למלאות בו מים שרי יעו"ש ועוד דברי החידושי הלכות ז"ל בזה מלתא דלא מסתברא דכל עיקר הגזרה היינו שמא יעבירנו ד' אמות ברה"ר ובדלי ליכא למיחש וכשנאמר דאיכא למיחש לשמא יטביל בעיניה ומטביל בעיניה משום שמא יעבירנו חיישינן אתמהא ולכן נראה דהתוס' במה שמצאו טעם כתבו ובמאי דלא מצאו צ"ל דאגב אחרינייתא אמרו כן בש"ס ובגמ' רב ביבי אמר שמא ישהא וכתב החידושי הלכות יש לדקדק לטעמא דר"ב שהוא משום תקלת תרומה למה נחמיר בה לקמן בשמעתין בשבת טפי מיו"ט ומתוך זה נראה לישב דברי הרמב"ם בהלכות יו"ט וכו' יעו"ש. ולענ"ד אין זה קושיא עד דמחמתה ידחוק רבינו לפסוק כן דטעמא דלקמן היינו משום דכיון דהוא מטמא לכלי אסור וכמ"ש התוס' לקמן ד"ה ושוין.