יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות שבת· רבי אליקים גאטינייו
פרק כב · הלכה כה
התוקע וכו'. עיין מ"ש הרב המגיד ועוד קשה דמאי שנא בדלת [של] שידה תיבה ומגדל נוטלין ולא מחזירין ובדלתות המחוברות לקרקע לא נוטלין ולא מחזירין הא בשניהם איכא גזרה שמא יתקע ועיין בב"י סי' ש"ח מה שהליץ על זה ולא זכיתי להבינו ושוב ראיתי להרב יד אהרן נר"ו קדמני יעו"ש וראיתי להט"ז ס"ק ט' תמה על מרן מההיא דהמוצא תפלין דף קי"ב יעו"ש ותמהני עליו אמאי לא הקשה לתירוץ מורו חמיו הב"ח דרצה לתרץ דבלול אי לא תקע ליכא חיוב חטאת מהא דבור ודות וכמ"ש למרן ב"י ברם מה שתירץ הוא נכון דלול זה הוא כלי ואח"כ חברו וראיה מלשון הש"ס דידן בשלמא לול וכו' קסבר כיון דמחברי בארעא יש בנין בקרקע וכו' ואי מתחילה חברו בקרקע הו"ל ככל בנין בקרקע וחשיב קרקע ומאי קסבר אלא וודאי דמתחילה היה כלי ואח"כ חברו.
אבל קשה על הב"ח דאיהו כתב לדרכו דבשידה תיבה ומגדל אפי' תקיעה ליכא איסורא דאורייתא ואינו דבהמוצא תפלין תניא דף ק"ב ת"ר ציר וכו' והעליון כאן וכאן לא יחזיר גזרה שמא יתקע ואם תקע חייב חטאת ורבינו אינו מפרש כפי' רש"י שם אלא כפי' התוס' וכמ"ש בסוף הל' זאת הרי דבשידה תיבה ומגדל שהם כלים אם תקע חייב חטאת ועוד קשיא לי בדבריו במה שהביא ראיה ללול כשתקע דחייב ממ"ש רבינו פ"י וכן התוקע עץ בעץ דחייב דא"כ אפי' דלול יחשב ככלי חייב וא"צ שיחשב קרקע ואי כונתו דכל שכן בקרקע כיון דאפי' בכלים חייב איך סיים אחר כך דתקיעה בכלי אינו חייב חטאת ודוק.
ודרך אגב ראיתי להתוס' בסוגיין דף קכ"ב ע"ב ד"ה לעולם כתבו וז"ל ופריך והא נמי נוטלין קתני וכו' ע"כ ותבת נמי טפילה והחידושי הלכות נרגש ועיי"ש מה שנדחק דלפי' הו"ל למימר והא נוטלין נמי. ולענ"ד הכי פירושו דקא מותיב בש"ס למה שאמר אביי דפי' ניטלין והא נמי נוטלין קתני דאי לא הוה תני נוטלין אלא הך רישא וסיפא ניטלין הוה אמינא דפירוש נוטלין דרישא כפי' ניטלין דסיפא אבל כיון דחוץ דסיפא דתני נוטלין הא נמי תנא הכי וכן שהן ב' כן אי אפשר לומר דב' פי' ניטלין או י"ל בהיפך על דרך זה וק"ל.