יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות שבת· רבי אליקים גאטינייו
פרק יח · הלכה יז
המוציא תינוק חי וכיס תלוי בצוארו חייב משום הכיס וכו'. מימרא דרבא ריש פרק הנוטל דף קמ"א אמר רבא הוציא תינוק חי וכיס תלוי בצוארו חייב משום כיס וכו' ולחייב נמי משום תנוק רבא כרבי נתן ס"ל דאמר חי נושא את עצמו ועיין בתוס' פרק המצניע דף צ"ד ד"ה אבל אדם [חי] נושא את עצמו והוכרח לאוקומי דההיא דפרק נוטל איירי בתנוק בן יומו דלא ס"ל לרבנן בתנוק כזה דנושא את עצמו והרי זה דומה לבהמה חיה ועוף דס"ל לרבנן דאינו נושא את עצמו וקשה כיון דרבינו פסק כרבנן בבהמה חיה ועוף אמאי בתנוק פסק כר"נ ואי איירי בגדול ולאו דינא דרבא הוא הו"ל לפרש.
ולא תעזוב נפשי לשאול לפי דברי התוס' אלו מאי מקשה בש"ס על ההיא מימרא דרבא ולחייב נמי משום תנוק ואימא דאיירי בתנוק גדול דלכו"ע פטור דחי נושא את עצמו ואמאי מוקים ליה כר"נ והנה הרשב"א בריש פרק נוטל מפרש לישב קושית התוס' דאיכא ג' מיני קטן בקטן בן יומו או איזה ימים שאינו מכיר בהילוך כלל גם לר"נ חייב דמשרבט נפשיה כבהמה בגורר לרבנן מחייב לר"נ פטור אבל אסור בנוטל רגלו אחת ומניח אחרת דכיון דמכיר בהילוך לא משרבט נפשיה גם לרבנן פטור דחי נושא את עצמו והשתא ההיא דפרק מפנין דכתב רש"י מכח הברייתא דגם לרבנן א"כ מגביה ליה חי נושא את עצמו היינו בנוטל אחד ומניח אחד וההיא דפרק נוטל איירי בגורר וכר"נ דלרבנן מחייב וקשה עדיין מה שהקשו להתוס' דמאי מקשה ולחייב וכו' בנוטל אחת ומניח אחת וככו"ע וגם רבינו מזכה שטרא לבי תרי.
ולענ"ד נראה לישב דעת רבינו דקשיא ליה לרבינו בש"ס כמ"ש דמאי מקשה ולחייב משום תנוק ואימא דאיירי בגדול ולכו"ע החי נושא עצמו ומכח זה מפרש דקושית הש"ס היא דאיך סותם רבא חייב משום כיס לחוד ולא פי' דקאי בתנוק גדול ואמטו להכי מפרש דס"ל כר' נתן ומשו"ה סותם דבין בגדול בין בקטן פטור והוא הדין בבהמה חיה ועוף דגם בהו ס"ל לר"נ דהחי נושא את עצמו ורבינו אף דפוסק כרבנן א"צ לבאר דאיירי בגדול דכבר קדם בדין הסמוך דבבהמה חיה ועוף חייב דלאו נושא את עצמו נינהו.