יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות שבת· רבי אליקים גאטינייו
פרק יז · הלכה טז
מבוי שהיה גובהו מן הארץ וכו'. וכתב הרב המגיד כרבא דאמר חלל מבוי תנן. והילך לשון הרי"ף ז"ל ריש עירובין מבוי שהוא גבוה מעשרים אמה ימעט וכו' גמ' כיצד ממעטו נותן עליו קורה מכ' אמה ולמטה כי היכי דלהוי חלליה כ' דאמר מקצת קורה בתוך עשרים ומקצתה למעלה מכ' וכו' ואסיקנא רבא אמר אחד זה ואחד זה כשר חלל סוכה תנן וכו' עכ"ל וכתב הר"ר יהונתן נותן הקורה מכ' אמה ולמטה כלומר שלא יהיה בחלל הפתח עשרים אמה שכל עובי הקורה יכנס להשלמת עשרים אמה וכו'.
ודבריו תמוהים טובא דאיהו כתב כן לדעת הרי"ף ז"ל דס"ל דהחלל צריך שיהיה פחות מעשרים ודייק כן מדכתב נותן עליו קורה מעשרים אמה ולמטה והמיעוט הוא מצד העליון ולפ"ז איך סיים כי היכי דלהוי חלליה עשרים והא לפ"ז מתמעט החלל והוי פחות מעשרים ועוד דסיים הרי"ף ואסיקנא רבא אמר אחד זה ואחד זה כשר חלל סוכה תנן וכו'. גם מ"ש עוד הרב יהונתן הנזכר וז"ל חלל סוכה תנן וכו' לא הקפידו חכמים כי אם על החלל שלא יהא יותר מכ' ומה לנו לחוש בעובי הסיכוך ובעובי הקורה העולים למעלה מכ' הרבה לפי שעיקר ההכר הוא למי שעומד תחת הקורה או הסיכוך וכיון דאין בחלל כ' שלטא ביה עינא עכ"ל.
ודבריו תמוהים דסתרי אהדדי דבתחילה כתב דהקפדת חכמים הוא על יותר מכ' ואח"כ סיים וכיון דאין בחלל עשרים שלטא ביה עינא מכלל דבעשרים לא שלטה ביה עינא ובזה ודאי ט"ס נפל וצ"ל וכיון שיש בחלל עשרים שלטא ביה עינא ואינו סותר ללשון א' שהעתקנו דמ"ש לעיל בתחילת דברי הרי"ף שהביא הברייתא דכיצד ממעטו דמפשטה מורה הכי וכדאיתא בש"ס דף ג' ע"ב איתיביה רב שימי לרב פפא כיצד היה עושה מניח קורה משפת עשרים ולמטה וכו' ומתרץ לה יעו"ש ברם כשכתב הרי"ף ואסיקנא אמר רבא חלל קורה תנן וכו' ודאי צריך לפרש פי' הברייתא כמ"ש בש"ס אך קשה מ"ש בראשונה שכתב הרי"ף דהוי חלליה כ'.
ולענ"ד הכי מתפרשין דברי הרי"ף כיצד ממעטו נותן עליו קורה מכ' אמה ולמטה וכו' דהיינו דמודד כ' אמה מקרקעית הקורה ולצד מטה ושם למטה נותן הקורה ע"ג הקרקע והיינו כי היכי דלהוי חלליה עשרים ולא יותר ומביא ראיה דאמר מקצת קורה וכו' ונשא ונתן בש"ס בזה ואסיקנא כרבא דחלליה עשרים ומה אנו מכשירינן בעשרים החלל ואין להקשות ממאי דאותביה בש"ס לרב פפא מדתניא כיצד היה עושה מניח קורה משפת עשרים ולמטה והוצרך לשנויי בש"ס שנויי דחיקי ואמאי לא מתרץ לה כדפי' דברי הרי"ף דבברייתא קתני משפת עשרים ולמטה דמשמע משפת הקורה דלמעלה ודוק.
וראיתי להרא"ש בזה דברים תמוהים שכתב בסי' ד' דפרק זה וז"ל היה גבוה מכ' אמה ובא למעטו ממעטה בקורה שרחבה טפח ודיו דקורה משום היכרא היא והיכר של מטה כהיכר של מעלה וכשם שמלמעלה דיה טפח כדתנן דיה לקורה שתהא רחבה טפח וזה לשון רב אלפסי ואין לשונו מכוון דמשמע דממעט בקורה אחרת שנותן למטה מעשרים וכן כתב הוא למעלה כיצד נותן עליו קורה מכ' אמה ולמטה ולישנא דש"ס לא משמע הכי דאביי מודה בהא דסגי בטפח אלא דמיירי בבא לבנות בנין תחת הקורה עכ"ל והנה מה שדקדק מלשון הרי"ף שהעתיק אין ממה שהעתיק הוכחה למה שהבין הוא ואינו אלא ממ"ש עוד וז"ל כך הקורה שממעט בה למטה ממנה וכו' עכ"ל ומלשון למטה ממנה משמע בצד שלמעלה וקשה עליו מה שהקשיתי להרב יהונתן דממ"ש הרי"ף כי היכי דליהוי חלליה עשרים לא משמע הכי אלא כדפי' לענ"ד ומ"ש למטה ממנה לאו דוקא אלא ר"ל שיהא למטה בתחתיתה ממש ודוק ועוד קשה על הרא"ש כיון דהבין בדעת הרי"ף כן ואיהו פליג עליה דהא פסק לעיל סי' ב' דחלל סוכה תנן ואמאי לא הזכירו לעיל ויפלוג עליה.
היה גבוה יותר מעשרים ובא למעטו וכו'. עיין מ"ש הרב המגיד וז"ל שלא היתה כונתו וכונת רבינו ז"ל אלא קורה שמשים על שפת המבוי כדי שיהא מעליונית קורה זו עד קרקעית הקורה פחות מכ' עכ"ל והנה לדעת הרי"ף מצאנו לאצילי רברבי דס"ל לדעתיה דצריך שיהיה בחלל הקורה פחות מכ' אבל מ"ש כן לדעת רבינו אי אפשר דהא כתב רבינו בפי' מבוי וכו' מן הארץ עד קרקעית קורה וכ"כ הרה"מ גופיה ומסקנא כרבא דאמר חלל מבוי תנן וכו' אלא וודאי ט"ס נפל וכצ"ל עד קרקעית הקורה עשרים ונפק"מ דכן דעת הרי"ף והיינו כדפירשנו אנו לדברי הרי"ף.