יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות שבת· רבי אליקים גאטינייו
פרק יב · הלכה ז
אבל קטן שבא לכבות וכו'. להפרישו. ובפכ"ד הי"א כתב רבינו קטן שעשה בשבת דבר שהוא משום שבות כגון שתלש מעציץ שאינו נקוב וכו' אין בי"ד מצווין להפרישו וכו' והקשה הרב המגיד שם וז"ל למה פרט כאן דבר שהוא משום שבות הא אפילו בדאורייתא אין בי"ד מצווין להפרישו וכמ"ש פי"ב וכו' והצריך עיון ומרן שם תירץ דשם לא אתא אלא לסיפא דכתב וכן אם הניחו אביו אין ממחין בידו יעו"ש.
ולענ"ד קשה דלישנא דוכן לא משמע דלסיפא קא אתי אלא הנראה לענ"ד בפשיטות הוא דכאן בפ' י"ב חילק רבינו בין עושה על דעת אביו לעושה לדעת עצמו לפי שהוא איסור דאורייתא אבל בפכ"ד דקאי באיסור דרבנן לא חילק ולעולם א"צ להפרישו ומה שסיים וכן אם הניחו אביו אין ממחין בידו הוא כלפי מ"ש בסוף הל' מאכלות אסורות ואעפ"י שאין בי"ד מצווין להפרישו לקטן מצוה על אביו לגעור בו ולהפרישו כדי לחנכו שנאמר חנוך לנער ע"פ דרכו וכו' קמ"ל הכא דכיון דהוי איסור דרבנן אין ממחין בידו ואינו מחנכו דהוי ב' דרבנן החינוך דרבנן והאיסור דרבנן ודוק.
ושוב אחרי כותבי מצאתי למרכבת המשנה נדפס מחדש בפכ"ד כתב כן משם מהר"י הכהן ושם הוסיף נופך הכרח לדעת רבינו דס"ל דבאיסור דרבנן לדעת אביו שרי והוי תברתיה דהרשב"א דכתב בחי' למס' שבת דף קכ"א יעו"ש על קושית התוס' ד"ה [ש"מ] קטן אוכל וכו' וז"ל ולי נראה דאין צורך לכך דהכא אתמוהי קא מתמה וה"ק שמעת מינה קטן אוכל נבלות בי"ד מצווין להפרישו ואפילו בדרבנן ואסיקנא בקטן העושה על דעת אביו וכיון שכן אפי' בדרבנן מפרישין עכ"ל ומי הכריחו לתרץ זה עד שיפלגו סוגיי אהדדי ושוב נמצאתי עם החכם השלם מהרי"א וכה אמר אלי אחרי ההתבוננות הכרח זה דמהר"י הכהן לרבינו ליתא דאיך נוכל לומר דרבי יוחנן ס"ל דמתני' דקטן שבא לכבות איירי בדרבנן ומשו"ה דוקא עושה על דעת אביו הוא דמוזהרים עליו אבל אינו עושה על דעת אביו אינן מוזהרים אבל בדאורייתא אף באינו עושה על דעת אביו מוזהרים עליו והא חזרה קושית הש"ס לר' יוחנן (ב"ב) ממתני' דקטן שבא לכבות דהא התם דאורייתא הוא האיסור ומאי משני ר"י אלא וודאי דס"ל לר"י דגם מתני' איירי בדאורייתא והוא אמת.