יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות שבת· רבי אליקים גאטינייו
פרק יא · הלכה טז
אבל המשרט על בשרו צורת כתב פטור. נתקשה החכם המופלג שלמה בן עזרא נר"ו דהאי דכתב רבינו הוי היפך מ"ש פ"ד מגרושין ה"ד וז"ל חקק הגט על ידו של עבד בכתובת קעקע וכו' הרי זה מגורשת ואי כאן פטור בשבת נמצא דלא הוי כתיבה והיאך הוי כתב לענין גט ולא קשה מידי דכאן בשבת לא איירי בכתובת קעקע אלא בשריטה לחודה שמשרט על בשרו וכתובת קעקע הוא שאחר שמשרט על בשרו ממלא מקום השריטה בחול או דיו או שאר צבעונים הרושמין וכמ"ש רבינו פי"ב דע"ז הי"א יעו"ש וא"כ כאן בשבת דאיירי רבינו בשורט לחוד כתב דלא הוי כתב כיון דאין דרך בני אדם לכתוב כן וכמ"ש בש"ס וכי מביאין ראיה מן השוטים לא כן בכתובת קעקע דממלא השריטה בדיו וכיוצא דהכתיבה הוי מהדיו וכיוצא חייב ולא מכח הקעקוע הוא דהוי כתיבה אלא מכח הצבע ואם כן בגט דקאי בכתובת קעקע חשיב שפיר כתיבה ולא כתב רבינו דין כתובת קעקע הכא בשבת ודין שריטה בגט לפי דמה שמוזכר בש"ס מעתיק רבינו כל אחד במקומו ואף אחר שאמרתי לו תירוץ זה עדיין החזיק בקושיא ואמר דאינו תירוץ.
המעביר דיו ע"ג סקרא חייב וכו'. והקשה הרב מקראי קדש דף ק"ד וז"ל וא"ת בגיטין דף י"ט בעי ריש לקיש מר' יוחנן עדים שאין יודעים לחתום מהו שיכתבו [להם] בסיקרא וכו' למדתנו רבינו כתב עליון כתב לענין שבת אמר ליה [וכי] מפני שאנו מדמין נעשה מעשה וכתב רש"י וגם בשבת ליכא חיוב חטאת ואיך כתב רבינו חייב ותירץ וז"ל דרבינו מפרש נעשה מעשה לכתחילה לחתום לעדים בסיקרא אף דבשבת הוי כתב וחייב עכ"ל. ואחרי נשיקת ידיו ורגליו אינו תירוץ דהא כיון דלענין שבת מחייב מוכרח דהוי כתב דהא קי"ל דלא מחייב אלא אי עשה מעשה גמור וא"כ למה לא יעשה לכתחילה לחתום כן.
עוד כתב לתרץ וז"ל אי נמי גבי שבת כשם שאם הוסיף על הבנין חייב כך אם הוסיף על הכתב מה שאין כן חתימת העדים דכשר בכתב הסיקרא חתימת העדים לאו כלום הוא עכ"ל וכן תירץ גם הרב בני יעקב דף קי"ח וקשה דא"כ אמאי חייב ב' אחת משום מוחק ואחת משום כותב כיון שכונתו להוסיף על הכתיבה וליפותה.
ולענ"ד נראה דרבינו מפרש הכי מפני שאנו מדמין דהיינו לענין שבת דמדמינן ליה לכתיבה נעשה מעשה לכתחילה דשאני שבת דלא עבדינן עובדא על פינו ולכשיבנה בית המקדש לאו מפינו אנו חיין אלא מהנביא אשר יהיה ביום ההוא ויורה לנו מקום בית הבחירה וא"כ היאך נאמר דשרי לכתחילה לחתום עדים כן ויהיו הגירושין ע"פ עדות זה ואה"נ דאי גירשו כן מידי ספקא לא נפקא והא ראיה מדפסקינן לענין שבת והכי דייק לשון הש"ס וכי לפי שאנו מדמין נעשה מעשה ואע"פ שאמר לו אינו כתב אין קפידא דכיון דר"ל לו שלא יעשה כן דכן שאל לו מהו שיכתבו בסיקרא והיינו לכתחילה השיב לו בלשון זה וק"ל.
ושוב ראיתי להרב מרכבת המשנה שרצה להעמיס דרך זה בדברי הרב פרי הארץ ואפ"ה קשה לו ולפי מ"ש אין מקום לקושייתו ועיין מ"ש לקושיא זו בלחם יאודה דף מ"ח ע"א וליתא דאדרבא ממה שהקשה הש"ס לשמואל נראה דלא ס"ל כמימרא קמייתא דר"י אלא כברייתא ומה גם דר"י עצמו הוא דאמר הכי ודוק.