יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות שבת· רבי אליקים גאטינייו
פרק טו · הלכה טז
חצר וכו'. וכתב הרב המגיד והנה רבינו פסק כרבנן דרבים נינהו ולפיכך כתב כלשון הברייתא עכ"ל פי' דלרב לעולם פליג ר' אליעזר בן יעקב עם רבנן אלא דמתני' וגם ברייתא אתו כרבנן ולר' זירא מתני' ראב"י וברייתא רבנן ואם כן רבינו פסק כרבנן דרבים נינהו ונקט כלשון הברייתא דלעולם הוו רבנן ולעולם איהו פסק כרב ולאפוקי מס' מעשה רוקח שלא כיון לזה כלל.
עוד כתב הרב המגיד וז"ל וכן מוכחת לכאורה מימרא דרב נחמן שדבר בעוקה בימות הגשמים וכו' פי' דבריו כמ"ש הרב מרכבת המשנה נר"ו ואף הלח"מ לא יכחד זה דלא כמו שהבין הוא נר"ו ממה שתפס הלח"מ מוכן מוכחת דטעות הוא בידו דאילו היה קורא בלשון הלח"מ היה רואה דלא שייך דבריו עם וכן מוכחת אלא דברי הלח"מ הם כמ"ש הרה"מ ד"ה סאה נותנים לו סאה וכו' עד בכל זמן וכו' ותפש מן וכן מוכחת וכו' והוא ברור ודע שט"ס נפל בסוף דברי הלח"מ וכצ"ל אלא היה לו לומר בימות הגשמים מחזיק סאה נותנים לו אפי' כורים וכו'.
ולענ"ד כונת הרב המגיד פשוטה דכונתו לפשוט דאביי לא פליג ארב נחמן אלא לפרש דבריו דאי ר"נ כשאמר סאתים נותנים לו סאתים דוקא ולא עוד למה חילק בין סאה לסאתים לא הו"ל למימר אלא בימות הגשמים נותנים לו מילואה ומדקאמר סאה נותנים לו סאה מכלל דבסאתים אפי' כור וכורים וזה אצלי כונת התוס' דף פ"ח ע"ב ד"ה מחזיק.