יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות שבת· רבי אליקים גאטינייו
פרק ט · הלכה ד
אחד נתן וכו'. וכתב הר"א יעו"ש פי' לדבריו דקשיא ליה על רבינו שכתב על כולן טעם החיוב משום מבשל דבש"ס מוקי לה בחדשה ומשום לבון ולא אפילו בישנה ומשום מבשל והוצרכתי לזה לפי שראיתי להלח"מ פ"ג מהל' יו"ט הי"א על מ"ש רבינו ואין מלבנין את הרעפים וכו' וכתב הרב המגיד וז"ל ורבינו לא הזכיר חדשים לפיכך נראה שהוא מפרש ואמרי לה דאפי' ישנים אסור לפי שמחסמן בכל שנה שמלבנן וכו' כתב הוא ונראה דלדעתו מה שתירצו בש"ס הכא בקדרה חדשה עסקינן ומשום לבון רעפים נגעו בה היינו ללישנא דמשום דצריך לבודקן אבל ללישנא דצריך לחסמן אפי' שלא יהיה חדשה והשתא ניחא מה שהשיג הר"א על רבינו פ"ט מהל' שבת וכו' דלפי מ"ש כאן הרה"מ ניחא שלא הזכיר שם קדרה חדשה משום דהוא ז"ל סבור כלישנא דצריך לחסמן וכו' עכ"ל והליץ כן משום דהבין דמה שהשיג הוא דמדברי רבינו נראה דאפילו ישנה אסור מטעם חסום ואהא משיג דבש"ס מוקי לה דוקא בחדשה ואהא הליץ הלח"מ על רבינו עפ"י דברי הרה"מ אמנם כונת הר"א להשיג דמדברי רבינו נראה דחיובו הוא משום מבשל וכמ"ש ואף דליבון רעפים הוי איסורו משום מבשל וכמ"ש ממ"ש רבינו לקמן בהל' ו' גבי המבשל כלי אדמה וכמ"ש הרה"מ שם מ"מ השיגו דממ"ש רבינו כולם חייבים משום מבשל משמע משום בישול המאכל והא ליתא דמי שנתן הקדרה אינו חייב אלא משום בשול הקדרה גופא אבל דעת רבינו נראה ברור שכתב כולם חייבים משום מבשל וכל אחד כדינו ובין למ"ד טעמא משום דצריך לבודקן ובין למ"ד לפי שמחסמן אתי שפיר ודלא כהלח"מ.
אבל אם שפת אחד וכו' עד חייבין. עיין למרן מ"ש משם מהר"י בי רב שכתב ולש"ס לק"מ דהמגיס אינה בערך הנותנים רק מלאכה בפני עצמו ולרבינו קשה ע"כ וכתב הרב מקראי קודש ותימה דגם לרבינו לא קשה שאינה בערך הנותנים ועיי"ש מה שתירץ ולענ"ד י"ל דשאני רבינו דכתב ב' האחרונים בלבד ותבת בלבד משמע ב' דוקא ולא עוד. וכתב הלח"מ וז"ל ועוד קשה בדברי רבינו בנותן את האור ונותן את העצים אמאי לא כתב שחייבים משום מבעיר ונראה דהוא הדין אלא מ"ש כאן הוא שכולם חייבים משום מלאכה אחת שהוא הבישול והראיה ע"ז מבישול סמנים וכו' עכ"ל ולא זכר שר שכ"כ הרב המגיד בדין זה לקמן פי"ב ה"א על מ"ש רבינו המבעיר וכו' והוא שצריך לאפר וכו' וכתב עליו הר"א ואם הבעיר תחת תבשילו חייב ב' ע"כ וכתב הרה"מ ואפשר שכן הוא וכבר הזכיר רבינו פ"ט שהנותן את העצים תחת הקדרה חייב משום מבשל וכו' עכ"ל כלומר דלא בא רבינו לכתוב כאן פ"ט אלא דינא דמבשל ואה"נ דחייב משום מבעיר וכמ"ש שם פי"ב.
ואין להקשות לדברי הלח"מ במ"ש בתירוץ ב' דמשום מבעיר אינו חייב אלא בצריך לאפרו וכאן א"צ לאפרו וכו' וכבר לוקה על הבישול עכ"ל דמדברי הרה"מ הללו מוכח דחייב ב' משום מבעיר ומשום מבשל דלא כתב הרה"מ כן אלא כלפי מ"ש רבינו דהמבעיר חייב בצריך לאפרו וע"ז כתב הר"א דאם הבעיר תחת תבשילו כלומר הך הבערה עצמה שצריך לאפרה הבעירה תחת תבשילו ליהנות ג"כ מההבערה גופה חייב ב' וע"ז הוא שכתב הרה"מ וכן הוא האמת דחייב ב' ולא הוצרך רבינו לבארו שסמך על מ"ש בפ"ט וכו' אבל הלח"מ איירי כאן בפ"ט בדין המבשל שכתב רבינו דהמביא את האור חייב דהקשה דאמאי אינו חייב ג"כ משום מבעיר לזה תירץ שפיר דכיון דכאן לא איירי כשצריך לאפר משו"ה לא נקט חיובא דמבעיר דבאינו צריך לאפר פטור דאין לומר דלעולם איירי הרה"מ אף באינו צריך לאפר ואפ"ה חייב ב' מטעמא דע"כ לא אמרו במבעיר ואינו צריך לאפר פטור אלא דוקא במבעיר שלא לצורך דהוי מקלקל ומהאי טעמא כל שצריך לאפר או אי עביד להנקם משונאו חשיב הבערה וחייב אבל במבעיר לבישול דהוי הבערה לצורך הוי כצריך לאפר וחייב על ההבערה אחת מלבד על הבישול דהא ליתא דכיון דההבערה לא היתה אלא לצורך הבישול ובההבערה עצמה ליכא חיוב אינו חייב על ההבערה אלא משום מבשל וראיה לזה מדכתב רבינו לעיל בפ"ח ה"ב הזומר את האילן כדי שיצמח הרי זה מעין זורע עכ"ל הרי דזומר הוא קוצר וקוצר הוא אב מלאכה דחייב עליה בפני עצמה כשקוצר דבר לאכול וכמ"ש שם רבינו בה"ג ואפ"ה בזומר אינו חייב משום קוצר כיון דמה שקוצר אינו ראוי לאכילה הוי מקלקל ולכן אינו חייב אלא משום זורע דבהאי קצירה מצמיח האילן ודומה ממש לההבערה לבישול משא"כ כשצריך לאפר דשם חייב ב' אחד משום מבעיר ואחד משום מבשל והרי זה דומה למ"ש רבינו פ"ח ה"ד וכן הזומר והוא צריך לעצים חייב משום קוצר ומשום זורע עכ"ל.