יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות שבת· רבי אליקים גאטינייו
פרק ח · הלכה ד
גבשושית וכו'. וכתב הרב המגיד ואפשר שדעת רבינו היא דההתר הוא כשהצרור ע"ג יתדות וכו' כיון שמונח ע"ג יתדות אין איסור מחמת עשבים עכ"ל וכתב הלח"מ וז"ל ולדעתו ז"ל מ"ש בש"ס האי פורפיסא וכו' אלא [וכו'] לפי שיטתו דמונח ע"ג יתדות [וכו'] ויש תימה וכו' דאם כן מה הקשו בש"ס לרב הונא דאמר דאסור לפנות מדריש לקיש הא ר"ל לא איירי אלא במונח ע"ג יתדות ונראה לומר בדוחק דה"פ מאיזה טעם אסור לפנות וכו' דלמא יתלוש צרור הא לר"ל לא חיישינן לתלישת עשבים וכו' אלו דבריו. ומהרח"א ז"ל כתב עליו דליתא דלמה ניחוש דיתלוש עשבים בכדי משא"כ ליקח צרור לקנח יש לחוש עכ"ל.
וראיתי לקרית מלך רב כתב עליו דלא קשה דאפשר דיתלוש העשבים לקנח שהם רכים וכו' ובכדי השיג עליו דעדיין קשה למה לו לתלוש העשבים יקנח בעשבים בהיותם מחוברים לצרור ואם יתלשו יתלשו דדבר שאינו מתכוין מותר ולמה לו לתלוש העשבים גם מה שכתב הקרית מלך רב וז"ל הן אמת כי דברי הלח"מ אינן נכונים דלתלישת עשבים שע"ג קרקע אין לחוש דכו"ע ידעי דאסור לא כן בנטילת צרור שיש בו עשבים וכו' עכ"ל ליתא דמ"ש דזה ידע וזה לא ידע הא לדעת רבינו שוין נינהו ומה גם דמ"ש הלח"מ הוא דקושית הש"ס הוא דניחוש שמא יתלוש העשבים מהצרור שע"ג יתדות ולא שיקח הצרור דזה שרי וא"כ מאי קא קשיא ליה אך קשה מ"ש מהרח"א ז"ל.
עוד כתב בס' קרית מלך רב וז"ל ולישב דברי רבינו נ"ל דהא דר"ל איירי אפי' אינו ע"ג יתדות ואפ"ה שרי כיון שמשליכו לארץ מיד ועוד דאף בהיותו בידו יונק מאויר הקרקע לא כן ע"ג יתדות עכ"ל ולא ידעתי איך שכח מה שהביא להרב המגיד לומר כן לדעת רבינו והיינו מטעם דלמה לא כתב רבינו עשבים בפכ"ו ומשו"ה הוכרח לומר דכיון שהוא ע"ג יתדות אינו אסור מחמת עשבים וכמ"ש הלח"מ לא כן לדבריו אלו הו"ל לרבינו להשמיענו דאף דאיכא עשבים דשרי.
עוד כתב בס' הנזכר וז"ל ועוד אפשר דהא דאמר ר"ל מותר לקנח היינו בעשבים מבלי שיגביה הצרור ועיין מ"ש רש"י בדף פ"ב עכ"ל פי' וזה כבר פסקו רבינו פכ"ו ה"ה וז"ל היה לפניו צרור ועשבים אם היו רכים מקנח בהם והיינו במחוברים ברם הא ודאי ליתא חדא דר"ל אמר צרור שעלו בו עשבים וכו' ואמאי נקט צרור אפי' בקרקע דהכי ס"ל לרבינו כמ"ש המחבר הנזכר דאמר ר"ל מותר לקנח בה דהיינו בצרור ולפי דבריו בהן ס"ל דהיינו העשבים ועוד ממ"ש בש"ס אמר רב פפי ש"מ מדר"ל האי פורפיסא שרי לטלטולי וכו' ואי ר"ל איירי בעשבים היכי מייתי מיניה לפורפיסא שאני עשבים דמחוברין נינהו אחר הטלטול לא כן בפורפיסא דמטלטלו ממקום חבורו ואי קאי לעשבים מה לי למנקט פורפיסא וק"ל.