אור ברסלב

יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות שבת· רבי אליקים גאטינייו

פרק ו · הלכה יא

הלכה ט

הלוקח בית בא"י וכו'. בסוריא וכו'. וקשה טובא דהאי תנא דס"ל דלוקח בית בסוריא יכול לכתוב אונו בשבת הוא משום דס"ל דכבוש יחיד שמיה כבוש והוי ארץ ישראל וכמ"ש שם בש"ס בהדייא בגיטין דף ח' וכיון דרבינו פסק דלא כי האי תנא אלא כמ"ד כבוש יחיד לאו שמיה כבוש פ"א מהל' תרומות יעו"ש וסוריא לא הוי כא"י אלא מדרבנן לענין תרומות ומעשרות מאי ישוב א"י איכא לעבור משום שבות דדבריהם ומה גם דפסק רבינו דמותר למכור לגוים בסוריא בית יעו"ש פ"י מהל' ע"ז והשתא למכור שרי לקנות יכתוב בשבת ויעבור על השבות שלא במקום מצוה וכן הקשה המג"א סי' ש"ו סק"כ יעו"ש ואפשר לישב על צד הדחק דפסק רבינו כהאי תנא דסוריא כא"י לדבר זה אף דלא ס"ל דכבוש יחיד שמיה כבוש משום דאף לדידיה דלא ס"ל הכי אלא דכבוש יחיד לאו שמיה כבוש מ"מ כיון דהוי שבות דשבות וכמ"ש הגהות אשר"י בשם אור זרוע הביאו דרכי משה סי' הנזכר וכן הרב המפה שם יעו"ש ורבינו ס"ל דבשבות דשבות כשיהיה צורך הרבה או קצת מצוה שרי וכמ"ש לעיל הל' ט' וסוריא כיון דמדרבנן דימוהו לא"י לחיוב תרומות ומעשרות אף דשרי למכור קצת מצוה מקרי ואה"נ דהוי דלא מטעמיה וכיון דלא נפק"מ מידי לענין דינא נקט רבינו לישנא דגמ' וברייתא דגיטין.
ומדברי רבינו אלו נתחזקה תמיהת מרן כ"מ פ"א מתרומות ה"ד שהקשה על רבינו שכתב דסוריא כא"י מדברי סופרים דאילו מדין תורה פטורה וז"ל וקשיא לי למה הוצרכו ליתן טעם בפ"ק דגיטין לחיוב סוריא במעשרות [ובשביעית] משום דקסבר כבוש יחיד שמיה כבוש הו"ל למימר דאפילו למ"ד מדאורייתא פטורה דלאו שמיה כבוש לא אמרו חייבת אלא מדברי סופרים וכו' עכ"ל דאי לאו מ"ש רבינו כאן לא הוה קשה דהוצרך הש"ס לומר דס"ל להאי תנא כבוש יחיד שמיה כבוש מכח סיפא דכותבין עליו אונו ואפילו בשבת משום ישוב א"י ואי מדרבנן מאי ישוב א"י איכא ברם עפ"י מ"ש רבינו כאן קשה טובא דמה שנאמר לדעת רבינו נאמר לתנא דברייתא וכ"כ המים חיים בנימוקיו על רבינו הלכות תרומות.
הלום בתירוץ מרן ז"ל יש מקום עיון לענ"ד בין במה שתירץ הוא בין במה שתירץ מהר"י קורקוס דתירוצם לא שייכי לכשנקשה מסוגייא אחרת לרבינו דגרסינן בע"א דף כ"א על מתני' דאין משכירין להם בתים בארץ ישראל ואין צ"ל שדות ובסוריא משכירין להן בתים אבל לא שדות וכו' ובעי בש"ס בסוריא מאי שנא מכירה דלא משום מכירה דארץ ישראל אי הכי בשכירות נמי נגזור היא גופא גזרה ואנן ניקום ונגזור גזרה לגזרה והא שכירות שדה דבסוריא דגזרה לגזרה היא וקא גזרינן התם לאו גזרה היא קסבר כבוש יחיד שמיה כבוש שדה דאית ביה תרתי גזרו ביה רבנן בתים דלית ביה תרתי לא גזרו בה רבנן עכ"ל ולפי דעת רבינו דסוריא כא"י מדברי סופרים למה הוצרכו לאוקומי דהאי תנא ס"ל דכבוש יחיד שמיה כבוש הו"ל למימר דאפילו למ"ד מדאורייתא פטורה דלאו שמיה כבוש מדרבנן חייבת ומתיישב שפיר דלא הוי גזירה לגזירה אלא היינו טעמא שדה דאית ביה מדרבנן חיוב בתרומה וכו' גזרינן שכירות אטו מכירה בתים דאינו אלא משום א"י דהוי גזרה לגזרה לא גזרו ומצינו בכוליה תלמודא דחכמים עשו חזוק לדבריהם יותר משל תורה וכ"ש כאן דהוי כשל תורה.
ובזה ניצולנו מדוחק דצריך לדחוק ולומר כמ"ש רש"י דלא אחמור רבנן למגזר מכירה דבתים בסוריא אטו שכירות וכאן לא שייך תירוץ הרי"ק וגם תירוץ מרן לא שייך שתירץ וז"ל ושמא י"ל דהו"מ למימר הכי אלא דבעא ליתובי מתני' אפילו תימא דחייבת מדאורייתא עכ"ל והוא תימה דטפי עדיפא לומר אפילו למ"ד כבוש יחיד לאו שמיה כבוש ולא פליגי בזה עם ר' יוסי ועוד שדברי מרן מצד עצמם אינן מובנים דמאי אפילו שייך ואפשר לומר דכיון דנשתנה סוריא מא"י בג' דברים הו"א דאי אפשר דס"ל להאי תנא דהוי כא"י אפילו מדאורייתא קמ"ל ואפ"ה לא נתקררה דעתי בזה ברם בסוגייא זו שהבאנו ליכא למימר כן ומה יענה מרן לקושיא זאת ואפשר לומר דגם כאן שייך לומר אפילו תימא דחייבת מדאורייתא לפי שהוא חידוש דאפ"ה לא גזרו מכירה דבתים דסוריא אטו שדות.

תוכן העניינים

יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה