אור ברסלב

יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות שבת· רבי אליקים גאטינייו

פרק ו · הלכה ב

פרק ו

והוא שלא יהא הדבר בפרהסיא וכו'. וכתב הרב המגיד נלמד מדין הקבר שיתבאר בסמוך. וקשה דמה שייכות יש לדין זה עם דין הקבר לקמן דשאני קבר דכתב שלא יהא בפרהסייא משום זילותא למת שנקבר בקבר שחפרו לו בשבת אבל בדבר אחר לא שייך כן וכן כתב התוס' יו"ט על מתני' דגוי שעשה קבר יקבר בו ישראל דלדעת הרמב"ם והר"ן הטעם דמת שחפרו לו כותים קבר אם בפרהסייא דלא יקבר בו משום זילותא למת וי"ל דלא כתב התוס' יו"ט כן לדעת הר"מ ומ"ש ולהרמב"ם והר"ן וכו' לא קאי למ"ש לבסוף וכמ"ש לעיל בשם הר"ן אלא למ"ש דהסיפא קאי ועיין להט"ז סי' שכ"ה ס"ק י"ד שדבריו תמוהים ע"פ מ"ש רבינו כאן דנראה דאין חילוק בין מת לזולתו ואין הכי נמי דלפ"ז הוא הדין גבי ישראל שאמר לגוי שכתב רבינו בהל' ח' דמותר בכדי שיעשו דאם הוא בפרהסיא דאסור לו עולמית וכמ"ש כאן.

ואם בשביל עצמו בלבד עשה מותר ליהנות בה בשבת. דקדק רבינו לכתוב תבת בלבד למעט דלצרכו ולצורך ישראל אסור דלא כדעת הרשב"א דס"ל דלצרכו ולצורך ישראל שרי יעו"ש בחי' לשבת דף קכ"ב פי' דמתחלת רבא אמר אפי' תימא וכו' והמתבאר מדבריו דס"ל ז"ל דאין הפרש בין דבר דשייך רבוי בשביל ישראל לדבר דלא שייך רבוי כנר וכבש כל שעושה לצורך שניהם שרי משום דס"ל דכל תלישה ותלישה או דליה ודליה של מים שמדלה הגוי ומכוון לשניהם הוי מעורב צורכו וצורך ישראל ושרי ודמי לנר וכבש ולא אמרינן כיון דמשקה לבהמת ישראל וכן מאכילה עשבים הוי זה לחוד וזה לחוד זה דעתו ז"ל אף שיש מן ההפרש ביניהם ולפי דבריו אלו הדין יוצא דיכול ישראל להאכיל לבהמתו עם בהמת הגוי ביחד כיון דהגוי תולש לצורך שניהם אבל זה אינו דבמשנה וברייתא תני אחריו בכולהו והוו בדוקא וכ"כ רש"י ז"ל גבי ברייתא דמאכיל אחריו ישראל וז"ל מאכיל אחריו ישראל את בהמתו ואחריו דוקא נקט בכולהו דגוי לצורך עצמו עבד עכ"ל נראה בבירור דדוקא אחריו הוא דשרי וצ"ל דהתם שאני משום דאי מאכיל ישראל בהמתו בהדי בהמת גוי נראה כאלו לצורך ישראל תלש גם אפשר דאחר דאכלו מה שתלש יראה הגוי דצריך עוד ויתלוש ונמצא דהוי בשביל ישראל אבל אחריו דליכא למיחש להכי שרי ולא תעזוב נפשי לשאול מאי דקשיא לי על פי' רש"י דאמאי לא כתב דברים אלו במתני' דתני אחריו והמתין עד הברייתא.
איך שיהיה נמצא דס"ל להרשב"א ז"ל דלצרכו ולצורך ישראל שרי ואהא הוקשה לו מסוגיין בין לרבא בין לאביי לאביי בפניו אסור ולפי מ"ש הוא בין בפניו בין שלא בפניו שרי ולרבא ג"כ דטעמא הוי משום דנר לאחד נר למאה ותירץ לזה בתירוץ ב' וז"ל וי"ל דשמא אותו גוי שעשה את הכבש לא מאותם שהיו באים בספינה הצריכין לירד [היה] אלא אחר שלא היה בספינה כדי שירדו משם הבאים בספינה עכ"ל. וקשה לי על תירוץ זה דמלישנא דמתני' משמע דגוי שעשה הכבש היה בספינה דקתני מעשה וכו' ועשה נכרי כבש לירד בו וירדו בו ר"ג וזקנים ואין לדחוק ולומר דלירד בו קאי לכבש לירד בו מי שיהיה ולאו היינו הגוי גופיה דהא ברישא דמתני' קתני עשה נכרי כבש לירד בו יורד אחריו ישראל דמוכח בבירור לישנא דלירד בו היינו הגוי העושה הכבש וא"כ מעשה דמביא אח"כ איירי בענין זה וצ"ע.
איך שיהיה נמצא דלדעת הרשב"א לצורכו ולצורך ישראל שרי אפי' במידי דמפיש לא כן דעת רבינו דאפילו במידי דנר לאחד נר למאה צריך דוקא שיהא לצורך גוי דוקא וכגון דקרי שטרא דוקא וז"ש תבת בלבד וכן הוא דעת הרא"ש ז"ל דכתב אבל הדלקת נר וכו' אע"פ שהוא מכירו אם עשה בשביל עצמו מותר נראה מלשונו דוקא בשביל הגוי ולא בשביל ישראל ג"כ והוא כדעת רבינו.

תוכן העניינים

יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה