יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות שבת· רבי אליקים גאטינייו
פרק ה · הלכה ו
הכורך דבר שמדליקין וכו'. ואם להקשות הפתילה וכו'. והרב המגיד אחר שהביא לשון הש"ס כתב ופי' רבינו להדליק להעבות הפתילה כדי להוסיף אורה וכ"כ בהלכות לשון זה וכו' מבואר מדבריו ז"ל דהוה גריס כן בהרי"ף דלא כנוסחי דידן וס"ל דכל שכיון להדליק אסור וליכא היתירא אלא להקשות הפתילה כדי שתהא עומדת וכן נ"ל דהוה גריס הרא"ש ג"כ שכתב וז"ל והרי"ף פי' דכורך אותו תוך ראש הפתילה וכו' מיהו קשה דהיינו להדליק כיון שכרך אותה וי"ל דבכוונה תליא מילתא והיכא דכיון להקפות ליכא למגזר ואי גריס כגירסא דידן לא יתכנו דבריו ואף שיש להעמיס בדברי הרא"ש דגריס עדיין כנוסחי דידן מ"מ האמת יורה דרכו ומ"ש הרא"ש בשם הרי"ף אינו העתק לשונו אלא הוא לשון דידיה וגריס כגירסת הרה"מ וכן דעת ריא"ז בשלטי הגיבורים שדעת רבינו כך הוא ונמצא לדעת הרה"מ שהרי"ף והרא"ש ורבינו סברי הכי וא"כ מ"ש הרה"מ אח"כ להקפות וכו' וכן פרש"י הכונה להביא דפי' להקפות הוא להקשות ואהא מביא פי' רש"י ז"ל שמביא ראיה לזה מויצף הברזל דמתרגמינן וקפא פרזלא וה"ה לרבינו דכדי שלא ישלשל למטה ויצף למעלה נקרא להקפות ופשוט וראיה לזה שלא הביא מפי' רש"י אלא מ"ש להביא מאיזה לשון נקראת להקפות ולא עוד.
ומן התימה על המאורות הגדולים שהעמיסו פי' אחר בדברי הרה"מ דמרן סי' רס"ד כתב וז"ל אבל מדברי הרה"מ נראה שהוא גורס כהרי"ף וכו' וכתב הרה"מ דהיינו כפי' רש"י שהוא סובר שלא היה מדליקו דקאמר רש"י היינו שלא היה מכוון להדליקו עכ"ל ולשון רש"י אינו סובלו דשלא היה מדליקו לא משמע הכי גם תבת עליה דכתב רש"י לא משמע הכי גם הלח"מ כתב לדעת הרה"מ שדעתו להסכים פי' רש"י עם פי' רבינו ז"ל והוא דוחק גדול בדברי רבינו וכמו שהרגיש ג"כ הוא ועוד קשה דא"כ הוא כונת הרה"מ אמאי הביא דעת ההלכות על דברי רבינו שדבריו אי אפשר לזווגם עם פי' רש"י וראיתי להט"ז השיא דברי הרה"מ לכונה אחרת וגם הוא דוחק גדול ולכן נראה אמת כדכתיבנא ושבחהו רבנן.
והלח"מ ז"ל אחר שהעתיק לשון הרא"ש שסיים דבכונה תליא מילתא כתב ולדעת רבינו אי אפשר לתרץ הטעם משום גזרה אלא מפני שאינו דולק כמו שכתב למטה גבי שמנים ועוד א"כ דבתר כונה אזלינן וכו' עד ואזלינן בתר כונה עכ"ל והנה תירוץ זה לא זכינו להבינו דאי הוה מדרבנן מה טעם יש לילך אחר הכונה לא ימנע כיון דהמעשה נעשה מה לי אם כונתו לכך או לכך כיון דאין הטעם משום גזרה.
ולעיקר קושיא ב' אחר נשיקת ידיו ורגליו לא קשה מידי והוא דרבינו הכי מפרש הש"ס גם לפי פירושו דמפרש דמ"ש בש"ס לפי שאין מדליקין לפי שאינן נדלקין ואהא אותביה ליה מדרשב"ג ומשני בחילוק דלהדליק להקפות דלעולם דאינן נדלקין אלא כשהוא להקפות כיון שלא כיון להדליק אם מחשיך מחמת שאינו מדליק לא יבא להטות דאדעתא דהכי כרכו תוך הפתילה לא כן כשכרכו להרבות אורה בהבין דידלק מה שבתוכו כיון שאינו מרבה אורה לפי שאין נדלקין יבא להטות דלא נעשה רצונו ונמצא א"כ דלעולם משום גזרה ונכון אך קשה למרן בספרו הקצר סי' רס"ד שהעתיק דברי רבינו וכתב עליו ומטעם זה מותר לכרוך וכו' דזה מורה דס"ל לדעת רבינו דהוי מטעם גזרה אטו בעיניה.