יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות שבת· רבי אליקים גאטינייו
פרק א · הלכה א
שביתת מלאכה בשביעי מ"ע שנאמר וביום השביעי תשבות וכו'. יש לדקדק בלשון רבינו אמאי לא כתב מ"ע מן התורה לשבות בשביעי כי אורחיה בכולהו דוכתי ועיין להחבי"ב בכנסת הגדולה לאו"ח סי' תרפ"ז הגהות הטור דקדק כן וישובו שם אינו עולה לכאן יעו"ש. ועיין במקראי קדש דף קי"ט ובס' חנן אלהים דף ט"ו ע"ב תירץ משם הרב דוד גרשון ז"ל וז"ל דהכא נקט כי האי לישנא משום דשבת במרה איפקוד כדרשת רז"ל וה"ק שביתה בשביעי ממלאכה כי שמענוה מימי קדם במרה קודם נתינת התורה נעשית אח"כ במתן תורה מצות עשה ודכוותא קריאת שמע שנתקנה בימי יעקב אבינו ע"ה משו"ה אמרינן ק"ש פעמים בכל יום כי ידענו מימי יעקב במתן תורה נעשית מ"ע עכ"ל וזה ג"כ אפשר ליישב למ"ש רבינו ריש הל' מילה שכתב מילה מצות עשה שחייבין עליה כרת ולא כתב מצות עשה למול את הזכרים משום דכיון דנצטוה אברהם קודם מתן תורה הכי פירושו מילה שנצטווה בה אברהם מצות עשה היא עכשיו.
אך קשה ממ"ש רבינו ריש הל' תפילה מצות עשה להתפלל וכו' וכיון דאברהם אבינו התפלל שחרית ויצחק מנחה ויעקב ערבית הו"ל למימר תפילה מצות עשה היא וכהנך דכתבינן דלדעת רבינו תפילה דאורייתא ויש לישב זה אך קשה ממ"ש רבינו ריש פ"י דמעשה הקרבנות אכילת החטאת והאשם מצות עשה שנאמר וכו' והתם לא שייך לתרץ כתירוץ הרב דלא נצטוו בזה קודם מתן תורה וכן ממ"ש רבינו ריש פ"ח דבית הבחירה שמירת המקדש מצות עשה דגם שם לא שייך כתירוץ הרב וק"ל.