אור ברסלב

יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות קריאת שמע· רבי אליקים גאטינייו

פרק ד · הלכה ה

הלכה א

היו עסוקין וכו' נשמטין אחד אחד וכו'. ועיין בב"י סי' ע"ב מה שכתב משם תלמידי רבינו יונה שכתבו ואומר מורי דה"ה לתפלה נמי נשמטין ומביא ראיה מן התוספתא ע"כ. וז"ל תלמידי ר' יונה ואומר מורי הרב דה"ה לתפלה דתני בתוספתא העם העוסקים בהספד מפסיקין לק"ש ואין מפסיקין לתפלה רבותינו הפסיקו בין לק"ש בין לתפלה וכיון דחזינן לרבותינו דהפסיקו לשניהם הכי נקטינן ולא פליג ש"ס שלנו אמעשה רב וכו' ע"כ.
והנה ראשונה קשה מה שהקשה אחי יפת החכם השלם שלמה בן עזרא נר"ו דמאי ראיה מייתי מהאי תוספתא כיון דבירושלמי פ' זה הביאו הרא"ש פ' מי שמתו אוקמוה ביום שני וא"כ י"ל דברייתא דידן קאי ביום ראשון ומה גם דלא נקבר עדיין לכן אין מתפללין לא כן בתוספתא דקיימא ביום שני קיל הוא ולכן חייב גם בתפלה. ועוד קשה לי דעדיין אין ההוא מעשה רב נגד ש"ס דילן ולעולם דפי' דברייתא דוקא ולא מתפללין וההיא דרבינו איירי כשאין המת מוטל לפניהם דהכי תני בברייתא דידן נמי אין המת מוטל לפניהם קורין וכו' עומדין ומתפללים וכו' אלא דת"ק דרבותינו לא חילקו בהכי בין המת מוטל לפניהם לאינו מוטל אבל לעולם יש לחלק בין ק"ש לתפלה.
ובני יצחק נר"ו תירץ דס"ל לתלמידי רבינו יונה דאף דהאי תוספתא איירי ביום שני אפ"ה שפיר ילפינן מינה להאי דנשמטין אחד אחד אפילו ביום ראשון והוא דאעיקרא תירוצא כפי הירושלמי הלזו דמוקי ההיא תוספתא ביום שני אבל ביום ראשון אין מפסיקין וכמתני' דאם יכולין להתחיל ולגמור וכו' איך תני בהאי ברייתא דנשמטין אחד אחד וקורין ק"ש כשהמת לפניהם מאחר דביום ראשון אין מפסיקין אלא ודאי דהא דנשמטין שוה לדין דיום שני כי היכי דביום שני כולם מפסיקין כאחד וקורין ה"נ ביום ראשון נשמטין אחד אחד וקורין והיינו טעמא דנשמטין מפני דאינו מתבטל ההספד דאחד נשמט וקורא ובא ואח"כ נשמט אחר וקורא ובא וכן על זה הדרך כולם עד שקוראים כולם ק"ש ואה"נ דאם לא הספיק האחרון להשמט ולקרות עד שעבר זמן ק"ש אין עליו עון אשר חטא כיון שהמת לפניהם והשתא מינה למדו תלמידי הר"י דכי היכי דגבי יום ב' דצריך להפסיק לק"ש כמ"ש בתוס' ועבדו רבותינו חומרא להפסיק גם לתפלה ה"נ להאי דינא דנשמטין דכמו דצריכין להיות נשמטין לק"ש ה"נ לדעת רבותינו נשמטין ג"כ לתפלה דדינן שוה. ומעתה נסתלקה ג"כ הקושיא השניה דמדברי הירושלמי הלזו מוכח דאין הברייתא מיירי באין המת לפניהם דאם איתא כשהקשה הירושלמי מההיא דאם יכולים להתחיל ולגמור אמאי אינו מתרץ דהתוספתא מיירי כשאין המת לפניהם דאין ההספד כ"כ צורך וכדתניא בהאי ברייתא אבל מתני' דאיירי בתנחומין דעיקר התנחומין הוא כשחוזרין מלקוברו כדמוכח במתני' משו"ה אינן קורין אלא ודאי דמשמע ליה להירושלמי דלישנא דהעוסקין בהספד איירי במת לפניהם מסתמא דשם הוא עיקר ההספד ודוק.
והטור כתב בסי' ע"ב וז"ל ודוקא וכו' אבל החזנים וכו' יעו"ש. פירוש לפירושו שהם עוסקים בהספד ודוקא ביום הראשון וכו' פי' ואפילו החזנים נמי לא אמרן דפטורין אלא ביום ראשון אבל משם ואילך גם החזנים חייבים ונפקא ליה הא מהירושלמי וכמ"ש מרן דס"ל להטור דהעוסקין בהספד היינו בחזנים המספידים וכו'. והשתא האמת יורה דרכו דמ"ש ברמזי' ט"ס נפל וכצ"ל כל העוסקין בהספד חייבים בק"ש והחזנים הסופדים ביום שני פטורים מכאן ואילך חייבים והיינו ממש כמ"ש כאן בטור. והשתא ניצול ממה שהקשה עליו מרן שם בב"י דמה שהקשה א' וב' כבר תירץ הוא בסוף דבריו. ומה שהקשה בג' ועוד וכו' לא קשיא ע"פ קדימתנו, וכן הד' וכן הה'.
אך קשה מ"ש עוד וז"ל דפשט הירושלמי וכו' ומאחר דמתני' וכו' עד וכמ"ש רבינו עצמו כאן וכו' עכ"ל. ולזה יראה לענ"ד דלדעת הטור הכי מתפרש הירושלמי דהקשה והא תנינן אם יכולין להתחיל ולגמור וכו' ומתני' בכל העם מיירי וקתני דוקא אם יכולין וכו' ואי לא אין חייבין להפסיק וכל העם פטורין וברייתא תני ברישא כל העוסקים בהספד פטורין מק"ש ומשמע דוקא העוסקין דהם החזנים ולא השומעים ואהא משני מתני' ביום הראשון דהיינו מה שעושין אחר קבורת המת שהיה להם מקום מיוחד ובשובם מלקבור המת היו הולכים האבלים והקהל עד המקום ההוא ועומדין שם האבלים ומנחמין אותם וכמ"ש רבינו בפי' המשנה ולכן במעשה הזה דיום ראשון הוא מילתא דשוה לכו"ע דכולם מנחמים הם והיא מצוה דגמילות חסדים שהיא מן התורה ולכן כולם לא יפסיקו וביום השני שהוא הספד שסופדין החזנים הם דוקא פטורים וכל העם חייבין ושקלא וטריא זו היא לת"ק ברם רבותינו דתני שם בברייתא עשו מעשה היפך הת"ק והפסיקו גם החזנים והיינו ביום שני דעליה דידיה דת"ק קאי, והשתא גם ביום הא' נחתינן דרגא ודוקא החזנים לא יפסיקו הא שאר העם יפסיקו ולא שנא להו בין יום ראשון לשני. והשתא הטור דפוסק כרבינו משום מעשה רב היפך פשט המשנה דנראה דכל העם פטורים שפיר כתב דכל שאר העם בין הכי ובין הכי חייבין לא כן החזנים דיש זמן דהיינו יום שלישי דחייבים ויש זמן שהוא יום שני דפטורים.
ברם אחרי ההתבוננות דרך זה דחוי מכמה אנפי חדא דהא הטור כתב דין דקברו דמתני', ועוד אי מצינן למימר דרבנן פליגי אמתני' מאי חיליה דהש"ס דמותיב ממתני' לברייתא דהיינו לרישא ולא לסיפא. ולכן נראה באופן אחר והוא כדפירש קושיית הירושלמי מרן ב"י אלא דהתירוץ הוא דמתני' איירי ביום ראשון דוקא על דרך הראשון שכתבתי בסמוך שהוא בשורה ומנחמין את האבל וזה שייך לכל העם בכלל ואין לחלק ולכן אין מפסיקין לכולם קאי לא כן ביום שני שהוא קל מפסיקין וכרבינו ונמצא דיום ראשון כשמנחמים בשורה הוא חמור הרבה ואין הפרש בין שאר בני אדם לחזנים דכולם מנחמים הם ולא מתורת הספד הוא הפיטור ולכן בדין המנחמים בשורה לא חילק הטור והעתיק לשון המשנה דאין חילוק בין שאר העם לחזנים לא כן ביום ראשון דהיינו קודם שקברו את המת שמספידים דלאו מתורת נחמה נחתי שם י"ל בין חזנים לשאר העם דשאר העם חייבין וחזנים פטורין לא כן ביום שני דכולן חייבין כנ"ל.

תוכן העניינים

יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות קריאת שמע

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה