יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות קריאת שמע· רבי אליקים גאטינייו
פרק ב · הלכה יב
קראה מתנמנם וכו'. ויש לדקדק דכיון דכתבי האי דינא מה צורך למ"ש הל' ג' היה ישן מצערין אותו עד שקרא פס' ראשון מכאן ואילך אין מצערין אותו דהא הכל אחד, ומה גם דבלשון דהל' ג' איכא למיטעי ביה. ונראה לומר דכה"ג קמ"ל דלא תימא דאי יצא בקראה מתנמנם היינו בדיעבד אם כבר קראה ברם לכתחילה דלא מצערינן ליה היכא כתיבה קמ"ל דלא מצערינן ליה וק"ל.
וראיתי להרב ראשון לציון בחי' ברכות דף ג' ע"ד שחלק על מרן ושלט בעצמו דלא כמרן אלא דמ"ש רבינו דלא מצערינן ליה היינו אפילו אינו קורא כלל חוץ מפס' ראשון אלא דאי נעור אח"כ חייב לקראה ומ"ש לקמן דאי קראה מתנמנם יצא היינו דאין צריך לקרות אח"כ יעו"ש. ודבריו תמוהים טובא וכי דבר שמחוייב בה אמרינן דלא מצערינן ליה הא אם לא יעור משנתו איך יאבד המצוה אלא מעתה אי חזינן לאדם דמאבד מצוה מפני השינה שבקינן ליה ובשלמא אי אפילו יהיה נעור נפטר כמ"ש מרן מטעם דהרי הוא קורא אלא דמתנמנם ניחא דלא מצערינן ליה דיצא ידי חובה בפסוק ראשון דכיון שהיה ער והשאר קראה מתנמנם ולא מאבד מצוה מכל וכל ברם לדעת הרב הנזכר אתמהא.