אור ברסלב

יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות קרבן פסח· רבי אליקים גאטינייו

פרק י · הלכה ג

הלכה א

אין חייבין וכו'. וכתב בס' המצוות מצוה קכ"ב וז"ל הזהירנו משבור עצם פסח שני ואחד עצם שאין בו מוח ע"כ וכאן בחיבורו דכתב דכשאין בו מוח אינו חייב איירי שגם אין בו כזית בשר מבחוץ ובברייתא איירי דאיכא כזית בשר מבחוץ וברייתא אתא לומר דביש בו מוח וסד"א דעבר אואכלו את הבשר בלילה הזה אפ"ה אינו שובר דלהכי אתא קרא יתירה דועצם לא תשברו בו יעו"ש מוכרח כן מהסוגייא. ומתוך האמור אני תמיה על הרב צאן קדשים שכתב על מ"ש התוס' בזבחים דף ס"ו ד"ה אלא מעתה וכו' דהא מצד הסברה נמי אי בעי מחסום אי בעי לא מחסום וכן באידך וכו' עכ"ל שמעתי מקשים לפי"ז מנא לן דאסור לשבור עצם בפסח והא דכתיב ועצם לא תשברו בו היינו נמי דא"צ קאמר דס"ד שיהא צריך לשבור משום שמא ניקב קרום של מוח קמ"ל קרא דא"צ ומנא לן דללאו קא אתי וכו' אבל אחר העיון קושיא זאת שיבוש הוא דהא בפסח שני נמי כתיב ועצם לא ישברו בו ועל כרחך ללאו אתי ועיין בפסחים שם נראה לי עכ"ל [הצאן קדשים].
ולפי מה שקדמנו דועצם לא ישברו בו יתר אתא לומר דעצם שיש בו מוח סד"א דמשום ואכלו את הבשר בלילה הזה ישברנו קמ"ל דלא מהכתוב האחר נמצא, דכולהו קראי צריכי חד לעצם שאין בו מוח ויש עליו כזית בשר וחד לעצם שיש בו מוח ואין עליו כזית בשר וא"כ איך כתב הרב שיבוש הוא וכו' דבפסח ב' כתיב ועצם לא ישברו בו ועל כרחך ללאו וכו' ע"כ, נראה מדבריו דמכח היתור הוא דנפקא לן דאתי ללאו והא אין כאן יתור אלא כל חד לגופיה.
ולעיקר הקושיא מצד אחר הוא שיבוש דהיאך נוכל לומר דקרא אתא להתר שלא ישבור ואם ירצה ישבור וזה ניחא בעצם שיש בו מוח אבל באין בו מוח דלא שייך זה מה היה הס"ד שיהא צריך שישבור דאצטריך קרא למימר דאם ירצה לא ישבור ועוד ביש בו מוח היאך ס"ד שיש רשות שלא לשבור והא איכא עשה דואכלו את הבשר היאך אתי הרשות ומבטל העשה ובשלמא אי הוי לאו גמור אף דבעלמא אתי עשה ודחי לא תעשה הכא גלי קרא, ברם גלי קרא דאף שיכול לקיים העשה לא יקיימנו זו לא שמענו דלימוד ערוך הוא בידינו כל היכא דיכול לקיים שניהם לא אמרינן אתי עשה ודחי ל"ת וקצת מדברי יש להעמיס בדברי הרב צאן קדשים אף שאין הדעת נוטה שכיון לזה.
וראיתי במכתב לחכם בני יצ"ו וז"ל קשיא לי דנימא דהאי קרא לא הוי לאזהרה אלא כלפי דהו"א שצריך לשבור העצם משום עשה דואכלו את הבשר בלילה הזה ובעצם שיש בו מוח הכתוב מדבר וצריך לשברו משום מוח שבו קמ"ל קרא דא"צ לשבור ברם אי שברו ליכא לאו כמו שמצינו דוגמתו גבי קרא דלא יבדיל בזבחים דף ס"ו דאמר שם מאי לא יבדיל דא"צ להבדיל יעו"ש בתוס' ואין לומר דשאני הכא דאיכא כפל בלאו זה בפסח שני דא"כ בפרק מי שהיה דף צ"ה דמותיב לאיסי בן יהודה האי ועצם לא תשברו בו מאי עביד ליה אימא דאתי ללאו.
וראיתי להרב צאן קדשים שם בזבחים הקשה דוגמא לזה דנימא דקרא אתא לומר דא"צ לשוברו דהו"א דחייב לשוברו שמא ניקב קרום של מוח קמ"ל דלא דאזלינן בתר רובא ותירץ כיון דבפסח שני כפליה קרא ודאי ללאו אתא יעו"ש ותירוץ זה עולה יפה לקושייתו דהוי לקס"ד דמשם ילפינן לכל התורה דאזלינן בתר רובא ברם השתא דילפינן משאר דוכתי לא צריך קרא זה לאשמועינן מוכרח דאתא ללאו ולזה תירץ שפיר מדכפליה קרא בפסח שני וההיא סוגייא דאיסי קאי למסקנא, ברם על האופן שהקשתי עני בעונייו לא שייך תירוצו. ונראה לענ"ד דכיון דכתיב בו ודרשינן בו בכשר ולא בפסול מורה דאתא ללאו אלו דבריו נר"ו. ולי נראה דא"א לומר דועצם לא תשברו בו ר"ל א"צ לשבור העצם לאכול המוח דא"כ הו"ל למכתביה לעיל גבי ואכלו את הבשר בלילה הזה ועצם לא תשברו בו כלומר אע"ג שהזהרתיך על אכילת הבשר א"צ לשבור העצם לאכול המוח ולא בצד הלאו דלא תוציא מן הבית חוצה דומייא דושיסע אותו בכנפיו לא יבדיל דר"ל אע"פ שהזהרתיך על השסיעה ביד א"צ להבדיל, ולקושיא שהקשה הרב צאן קדשים ראיתי כעת בס' הנדפס מחדש שער המלך שהקשה קושיא זו משם מהר"א ברודו ז"ל ותירץ כמו שתירץ חכם בני יצ"ו ולפי אופן קושייתו לא שייך התירוץ שתירצתי לענ"ד אלא כמו שתירצו הם מתיבת בו ודו"ק.

סוף הספר

תוכן העניינים

יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות קרבן פסח

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה