יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות קרבן פסח· רבי אליקים גאטינייו
פרק ח · הלכה ד
כתוב אצלי בשיטת קידושין דף ע"ח גמ' רבא אמר וכו' לא יקח ולא יחלל ע"כ ברם היכא דבעל לוקה משום לא יחלל ועוד שם בש"ס ומודה רבא שאם בעל ולא קידש שלוקה ולא יחלל וכו' והרי הוא חילל ואף דלאו זה כולל ב' ענינים ולא יחלל חד וזרעו חד כמו שכתבתי לעיל בסמוך ולילקה נמי משום ולא יחלל זרעו מ"מ ס"ל לרבא דאף שאין לוקין על לאו שבכללות חד מיהא לקי וכאיכא דאמרי קמא דפרק כל שעה דף מ"א ע"ב. ומכאן תשובה מוצאת למה שהקשה מרן להרמב"ם פ"ח דקרבן פסח ה"ד על שהניח מונח דאביי אמר לוקה ב' ורבא אמר אין לוקין על לאו שבכללות והל' כרבא ואפ"ה קשיא ליה איך פסק כלישנא קמא יעו"ש דלא העלה ארוכה, וסיגנון הלשון [בסוף דברי הכ"מ] או כמ"ש הכנסת הגדולה בלשונות הרמב"ם או דכך צ"ל ומ"מ קשה דהו"ל למימר דנקטינן לקולא וכו' יעו"ש והשתא כפי סוגייא זאת דמוכחא דרבא ס"ל דחדא מיהא לקי והיינו האיכא דאמרי קמא משו"ה פסק הרמב"ם כן.
ודע דכל זה הוא במונח דהרמב"ם ס"ל דאל תאכלו ממנו נא ובשל הוי לאו שבכללות דלא כפי' רש"י שם דכי אם צלי אש הוי הלאו שבכללות והוא פשוט דכן הוא דעת הרמב"ם וכ"כ הרב המגיד ג"כ פי"ז דאיסורי ביאה בתוך הל' ב' וז"ל ומשמע שאם גמר ביאתו שיש כאן ג' מלקיות לאו הלכתא היא חדא דה"ל ב' מלקיות מלאו דלא יחלל זרעו וכו' ומ"מ מסוגייא דידן דקאמר ולילקי נמי משום לא יחלל זרעו משמע כפי' רש"י דפ' כל שעה דלא הוי לאו שבכללות אלא כי אם צלי אש והוי הך סוגייא כהלכתא משא"כ לדעת הרמב"ם סתמא דידן דלא כהלכתא.