יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות ציצית· רבי אליקים גאטינייו
פרק א · הלכה יא
עיין מה שתפס הרב יד אהרן נר"ו ממה שפסק רבינו כאן למ"ש בהל' תפילין, וכן מצאתי כתוב למורי הרב הראב"ע ז"ל משם מהר"ם מלמד ותירץ לו וז"ל ואפשר לומר במ"ש התוס' ד"ה כתנאי וז"ל תימה דילמא ציצית שאני דבפ"ק דסוכה דריש גדילים תעשה לך לשם חובך ואי משום דכתיב לך לאות וכו' וזה הוקשה לרבינו ולכך מיישב הכי דהתם כדי דלא תיקשי לרב מוקמי ליה סתמא דש"ס כרבנן ולשמואל כרשב"ג דמפורש טפי ואה"נ דהוה מצי למהוי כרבנן וציצית שאני אלא כדי דלא תיקשי לרב מוקמינן ליה כרשב"ג אמנם התם דמכח ב"ה מוכרח סתמא דש"ס לומר דציצית שאני אם כן מצינן שפיר למימר דאפי' רבנן פסלי בציצית וקיי"ל כוותייהו בעור של תפילין, ובציצית כשמואל ולא מטעמיה דלדידן אפי' רבנן מודו משום דכתי לך כמו דסברו ב"ה אי נמי דמצינן למימר למי' דאפי' שמואל מודה בהא והתם שאני דמוקמינן ליה כרשב"ג משום דלא תירץ לרב כדאמרן עכ"ל.
ואין עושין מצמר גזול. וכתב מרן נראה דמיירי קודם יאוש עכ"ל. כוונתו דאי הוה יאוש קני כיון דאיכא ג"כ שינוי מעשה דלתירוץ זה לא אסיק אדעתיה דהוי שינוי החוזר לברייתו ושניהם צריכי, וקשיא דאי הוה ס"ד לתירוץ זה דשינוי כזה מועיל ולא הוי חוזר לברייתו א"כ שפיר קני אפי' בלא יאוש וכמ"ש רבינו בריש פ"ב מהל' גזלה דשינוי לחוד קני יעו"ש. ושוב ראיתי להרב מחנה אפרים הל' גזלה סי' כ"ט הקשה כן ורצה לפרש דמ"ש הנימוק"י דבדאיכא שניהם יאוש ושינוי מעשה קנה היינו אפי' חוזר לברייתו וכמ"ש הטור סי' שס"ד דקנה, ורבינו או ס"ל דליכא יאוש ולכן לא קנה בשינוי כזה או ס"ל כסברת הרמב"ן דשינוי החוזר לא מהני אפי' עם יאוש יעו"ש. והנה אי כוונתו כמו שנראה מפשיטות דבריו דמ"ש כן הוא לדידיה ולא לדעת מרן ניחא ברם לדעת מרן ז"ל לא ניחא כלל דאי ס"ל למרן כן לדעת הנימוק"י ודאי דדעתו הוא להשוותו עם רבינו וא"כ לתירוץ זה ניחא ברם לאי נמי נמצא דפליג רבינו עם הנימוק"י וא"כ מאי א"נ דקאמר אין צריך לזה דזה הוא פשט דברי רבינו דפליגי אלא דבא הוא להשוות ולא היה לו לומר אלא מ"ש בתירוץ א'.
עוד כתב מרן א"נ אפי' וכו' עכ"ל. פי' שגזל צמר מלובנת דאילו בלי ליבון הליבון אינו חוזר לברייתו וכמ"ש בגמ' ריש פרק הגוזל [קמא]. ושוב ראיתי בס' אדני פז לחכם אשכנזי כתב דאיירי אפי' בלי ליבון והכריח דליבון הוי שינוי החוזר והאמת איתו אמנם אני תמיה דמחוטים לעשותו צמר לא מקרי שינוי החוזר ואמינא לה מהא דאיתא התם הגוזל צמר ועשאן כלים צמר ועשאן בגדים משלם כשעת הגזלה ואמרו בש"ס הני אין ליבון לא ורמינהי וכו' אמר אביי תנא דידן קתני שינוי דרבנן צמר ועשאן בגדים בצמר טווי דאי בעי סתר ליה ופירש"י והוי חוטין כמעיקרא, ויש להקשות למה לא פי' צמר ועשאן חוטין דחוזר לברייתו ולמה הלך עד בגדים דכעין זה היא קושיית הגמ' דאמרה אמרי עצים וכו' וכדפירש רש"י ודאי רש"י נמוקו עמו דלישנא דמתני' דייק דקתני ועשאן בגדים וה"ל לומר חוטין אלא ודאי דאיירי דהוה טווי כשגזלה וצמר דנקט לאו דוקא ואעיקרא דדינא תיקשי לן לתנא למה נקט דינו בהכי ולא צמר ועשאו חוטין נראה מזה ודאי דזה מקרי אינו חוזר וא"כ נראה דצמר וטוואו אינו חוזר לברייתו היפך דברי מרן.