יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי אליקים גאטינייו
פרק יב · הלכה ב
האשה שגלחה וכו'. עיין מ"ש מרן ומ"ש הלח"מ ומ"ש עליהם המשנה למלך שהיא קושיא עצמית וראיתי באחרונים מה שצדדו לתרץ ולא נחה דעתי ולענ"ד נראה לדעת רבינו דס"ל דכל הך שקלא וטרייא דהש"ס דקאמר והתניא זקן אשה וסריס וכו' עד ש"מ תרתי אינו אלא לאי בעית אימא בתרא דאמר קרא לא תקיפו וכו' וכמ"ש התוס' ד"ה להשחתה והיינו טעמא דהך דשני קרא בדבוריה אינו דבר מוכרח כל דחזינן בברייתא איפכא אמנם לאי בעית אימא קמא מסברא לא קשה מההיא ברייתא דמיד נדחית להשחתת לא מצית אמרת וכו' וכמו שהעלו אח"כ כיון דהוי הפך הסברה ותדע שהוא הכי דהרי התוס' נדחקו בפירוש הש"ס ואמרו דאף דשני קרא בדבוריה מ"מ מכח הברייתא הוה דחינן השינוי בכתוב ואם איתא דהסברא הוה מצינן למדמי מכח הברייתא יותר היה להם לפרש השקלא וטריא הזאת לאי בעית אימא קמא ולא לפרש לאבע"א בתרא ולא הוה דחינן שינוי הכתוב שהוא נראה יותר לרואי השמש אלא ודאי דלסברא הוא יותר קשה לנו מהברייתא משינוי הכתוב ונמצא א"כ דלאבע"א קמא שהוא מסברא ליכא שום שקלא וטריא ולהך אבע"א קמא הגזירה שוה דפאת פאת לא אתא אלא לכדתניא לא יגלחו יכול וכו' לחוד ומאי דלא כתב קרא את שבזקנך לא ס"ל להאי אבע"א זה נ"ל דלאבע"א קמא נשאר הילפותא מסברא לחוד וכמ"ש רבינו ולכן לא הזכיר עוד מדברי הש"ס והוליד דינו לעבדים דחייבים ומן האמור קשה טובא על הטור ביו"ד סי' קפ"א דפסק כרבינו דעבדים חייבים וכדעת רבינו וכן הביא מרן בב"י שם דברי הנמוק"י על שם הרמ"ה מטעם דנשים לית להו זקן כאבע"א קמא והוא העלים עין מדברי אביו הרא"ש דשם בקידושין לא הביא האבע"א קמא כי אם האבע"א בתרא זקנך ולא זקן אשתך ונפק"מ לפי זה דעבדים פטורים מכח ההקישא דלה לה ומן התימא על מרן שלא הרגיש בזה וכן הט"ז והש"ך הביאו האבע"א קמא כמו דליכא עוד מזה בש"ס וכן הב"ח ולא הרגישו מהרא"ש.
ולענ"ד [אני] בנו נראה לדעת רבינו דס"ל דהך גזירה שוה אידחייא והוא דאח"כ אמרו בגמ' שם איסי תני אף בבל יקרחו נשים פטורות ויהיב טעמא שם אביי דיליף קרחה קרחה מבני אהרן והקשו בגמ' ואי ס"ד דבני אהרן אכוליה עניינא קאי למה לי ג"ש השתא כהנים וכו' ישראל לא כ"ש ותירצו אי לאו ג"ש הו"א איפסיק הענין וכו' ע"כ והקשו בתוס' בד"ה אי לאו ג"ש דהיכי תיסק אדעתין לומר הכי הא מפקינן לעיל מפאת וכו' וכ"ש דקאי אקרחה וכן לת"ק היכי פליג אקרחה הא אפי' מפאת אמרינן דקאי אבני אהרן כ"ש אקרחה דקרובה לבני אהרן ועיי"ש מה שתירץ והשתא קשיא ליה לרבינו קושית התוס' הלזו ודחיקא ליה לומר כתירוץ התוס' משום דכיון דילפינן ג"ש פאת פאת נמצא דבני אהרן לכוליה קרא קאי וכ"ש אקרחה דכתוב למעלה מפאת ולא יש ס"ד למילף מקרא דעם קדוש לחיובא מאחר דמצינן לאוקמא אשריטה וגדידה וכן לת"ק קשה היאך חייבות אקרחה ומכח קושיא זו ס"ל לרבינו דלא אמר אביי הך ג"ש דפאת פאת אלא קודם שנודע לו דברי איסי דהוה ס"ד לומר דת"ק סבר כאיסי דנשים פטורות בבל יקרחו ג"כ ואין למדין מן הכללות אפי' במקום שנאמר בו חוץ ואז לא הוה צרכינן לג"ש דקרחה קרחה אלא מג"ש דפאת פאת נפקא במכל שכן וכאמור ברם השתא דמדברי איסי מוכח דת"ק סבר נשים חייבות בבל יקרחו מוכרח דלית להו ג"ש דפאת פאת אלא מסברא ס"ל דנשים ליתנהו בהקפה ובהשחתה וכיון דלת"ק לית ליה ג"ש דפאת אמרינן דאיסי ג"כ לא פליג ליה בהכי בטעמא דבל תשחית דפטורות דכולהו מודו בהכי דהוא מסברא אלא איסי דתני אף בל יקרחו נשים פטורות הוא משום דגמר קרחה קרחה דאי לאו ג"ש הו"א הפסיק הענין וג"ש דפאת פאת אצטריך לההיא דתניא לא יגלחו וכו' דלא מייתר להו פאה לתרתי וכמ"ש הרמב"ן ז"ל בחידושיו לקדושין בדעת איסי ה"נ ס"ל לרבינו לדעת כו"ע וכדכתיבנא ודוק.