יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות עבדים· רבי אליקים גאטינייו
פרק ח · הלכה ב
עיין מ"ש מרן ותירץ וז"ל דמ"ש בש"ס ואיבעית אימא קאי לדסמיך ליה והא לפירא יעו"ש וכתב עליו הלח"מ דמאי קשיא הא כיון דכתב דאע"ג דלא מטא זימני יצא לחירות כל שכן היכא דמטא ולא משכנו עכ"ל ואין דבריו ברורים דיש בזה מה שאין בזה ולא נפקא חד מחבריה דבמטא זמניה משתעבד בו ובלא דמטא זמניה אינו משתעבד בו וא"כ איך הוי כל שכן ושפיר קשיא ליה למרן ז"ל. אמנם בתירוצו יש לדון דלו יהי דהתירוץ בתרא קאי לוהא לפירא סוף סוף הו"ל להרמב"ם לכתוב דין זה בעבד כשלוה על מנת למשכנו ולא משכנו כשם שכתב תירוץ דש"ס דוהא לפירא דקאי בשדה וכתבו בעבד וז"ל ואם א"ל תקנה מעשה ידיו לא יצא לחירות לפי שיוצא הדין בעבד. ובפירוש דברי מרן נתלבט הלח"מ וסיים בסוף דבריו היינו פירוש רש"י ז"ל ומה חידש לנו הרב באומרו שרבינו מפרש וכו' עכ"ל. והוא פשוט דלרש"י קאי ואיבעית אימא בין לעבד בין לשדה וזה וזה לגופא וזה וזה מטא זימניה וזה וזה לא משכנו ועבד שאני משום קנסא משא"כ למ"ש מרן לא בא התירוץ אלא לשדה אבל בעבד כדקאי קאי והיינו טעמא דכבר הוא משתעבד בו וכמ"ש רש"י לתירוץ קמא. וכעת נראה דכוונתו להקשות לתחילת דברי מרן שכתב לדעת רבינו שהוא מפרש דהאי שינוייא קאי למאי דאמר הא לגופא והא לפירא וכו' דאי ס"ל דאידי ואידי לגופא ודמטא זימניה היינו פירוש רש"י, ולא הו"ל למרן לומר אלא דרבינו מפרש דואיבעית אימא בשלוה עליו למשכנו ולא משכנו, לא קאי כי אם לשדה דוקא, וזהו שסיים הלח"מ וכתב ומה חידש לנו הרב באומרו שרבינו מפרש דשינוייא קאי להא לגופא והא לפירא.