אור ברסלב

יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות עבדים· רבי אליקים גאטינייו

פרק ג · הלכה יד

הלכה יב

עיין מ"ש הרב מל"מ על מה שהביא דברי התוספות על שם ר"י וכתב מרן שכן הסכימו הר"ן והרמב"ן בשיטת בבא בתרא וקשיא ליה שהרשב"א בתשובות בסי' תשמ"ה וכן במכונות כתב דהשבת עבוט אין בי"ד כופין עליה משום דהוי מצות עשה שמתן שכרה בצדה יעו"ש. וקשה לי הכי אף דהוי גברא אגברא משום דהרשב"א חשיב כתלמיד לגבי הרמב"ן שהיה גדול הדור בזמן הרשב"א והרמב"ן היה חשוב הרבה בעיני הרשב"א או יותר נראה דכוונתו דאיך כתב מרן סתם דעת הר"ן והרמב"ן ולא כתב דהרשב"א חלוק ולא ס"ל כר"י. ומהכתוב אין מקום למה שזכורני שהיה מקשה מהרי"א ז"ל למ"ש הרב תנא הוא בפ"ז דמתנות עניים ה"י שהקשה קושיא זאת מדברי הרמב"ן בתשובה למ"ש הרב ב"י על שם הרמב"ן יעו"ש וחשב מהרי"א ז"ל שמה שהקשה כן משום היותו סובר הרב דתשובות המכונות הן מהרמב"ן ואמטו להכי תמה עליו ואינו דהם תשובות הרשב"א המכונות להרמב"ן. דהא נראה בפירוש ממ"ש כאן דלא נעלם ממנו דהם תשובות הרשב"א (וה"א) [ואפ"ה] קשיא ליה וכמ"ש.
וגם אין להקשות עליו דמאי קשיא ליה מצדקה להשבת עבוט דבצדקה איכא ב' לאוי לא תאמץ ולא תקפוץ וכל דאיכא ב' לאוי לא חשיב לאו הניתק לעשה כמ"ש בתמורה דף ג' ופסקו רבינו ריש הל' תמורה יעו"ש דשאני ההיא דתמורה ודומיהן דהוי לאוי גמורים ולוקין עליהן משא"כ לאוי דצדקה לא תאמץ ולא תקפוץ דלאו לאוי דמלקות נינהו וחשיבי כמו עשין ומה לי חד ומה לי תרי וזה מוכרח מסוף חולין דנגדיה רב יהודה לההוא גברא משום שילוח הקן והתם ליכא אלא חד לאו יעו"ש וכמו שאכתוב בסמוך.
אלא שבמה שתירץ לזה דבהשבת עבוט הוי לאו הניתק לעשה וחשיב כעשה ואיכא מתן שכרה בצדה משו"ה אין בי"ד מוזהרין קשה לי דיותר הוי לאו הניתק לעשה לא תאמץ ולא תקפוץ דכתיבי קודם העשה ומה גם דכתיב כי פתוח תפתח וכו' שיותר נאה לומר לא תעשה כן וכן ואם עשית שקפצת ואימצת ושילחתו ריקם פתוח תפתח ואף דהוו ב' לאוי וחד עשה ולא אתי חד עשה ועקר תרי לאוי וכמ"ש בריש תמורה שזכרנו, מ"מ הא כתיבנא דמה שאמר הכתוב לא תאמץ ולא תקפוץ דלאו לאוי דמלקות נינהו אלא הוו כמו עשין שאינן בני מלקות משא"כ לא יחליפנו ולא ימיר שהן בני מלקות וכמ"ש רבינו ריש הל' תמורה יעו"ש.
ועיי"ש בהל' מתנות עניים שהאריך יותר דקשה ליה ממה שסיים בתשובה הנזכרת דאם ירצו בי"ד לכוף יכולין נראה דס"ל דלא כתירוץ שני של התוס' וסיים לתרץ זה דכי מקשו ותירצו התוס' לא החיובא אלא הרשות כלומר וא"צ למ"ש תחילה משום דהוי לאו הניתק לעשה אלו דבריו.
ופשוט דכוונתו בדברי התוס' דקשיא ליה איך אכפייה לרב נתן בר אמי לצדקה והא הוי מתן שכרה בצידה דאיתא בחולין דף ק"י דרמי בר דקולי חזא לרב חסדא דאמר כפתוהו לההוא גברא דלא הוה מוקיר לאבוה ואימיה א"ל שבקוהו דתניא כל מצות עשה שמתן שכרה בצדה אין בי"ד מוזהרין ונראה דאינן רשאין דאי רשאין אמאי אמר ליה שבקוהו כך נראה לו לרב חסדא כיון דרשאי הוא וגם רב חסדא ידע מזה ואפ"ה עושהו ואמאי שבקיה ר"ח ואדרבא קלסו לרמי בר דקולי אלא ודאי דכל שאינו מוזהר אינו רשאי ולזה תירץ בדברים ועוד תירץ שהיה קצבה והוא ענין אחר ור"י תירץ כיון דאיכא ב' לאוי רשאי לכוף אף שמתן שכרה בצדה וזהו שסיים שדעת הרשב"א ז"ל שדעתו כהתוס' והרמב"ן דכופין היינו אם ירצו והיינו טעמא משום הלאו אף שמתן שכרה בצדה והוא סוג ג' משא"כ בההיא דר"ח דחולין משום דהוי מתן שכרה בצדה וליכא לאו. ושוב ראיתי יותר ברור דזה מוכרח בכוונת התוס' ממ"ש הם עצמם בב"ב דף ח' ע"ב שאחר תירוץ ר"י דצדקה שאני משום השני לאוי הביאו משם ריצב"א דהא דאין בי"ד מוזהרין הוא דאין נענשין וקשיא להו מההיא דכל הבשר דמשמע דנראה מדאמר שבקוהו שאין רשאין ונדחק בההיא ש"ס דשבקוהו ר"ל אינכם מוזהרין להכריחו יעו"ש הרי מבואר דלר"י פירוש שבקוהו אין רשאין וכן בתשובה לספר קנין סימן כ"ז שהקשה קושית התוס' הלזו ומשם ר"י הביא התירוץ דאיכא לאוי ושוב כתב לעצמו תירוץ ריצב"א יעו"ש הרי דחלוקים הם מריצב"א דלר"י מ"ש שבקוהו ר"ל שאינן רשאין ולריצב"א ר"ל אינן נזהרין.
וע"פ יסוד זה שבנה בהל' מתנות עניים בעד ר"י ודעמיה מתורץ מה שהקשה כאן בהל' עבדים להרשב"א מכח סוגית סוף חולין דנגדיה ר' יהודה לההוא גברא דגזז גפיה וכו' ואף דהוי מצוה שמתן שכרה בצידה דהא כתב שם דהרשב"א בשיטת ר"י וכדכתיבנא. אך קשה כמו שהקשה הרב לר"ת דלא תירץ כר"י מההיא דסוף חולין וכן בהגהות מיימוני פי"ב דאישות אות כ' כשהביא תירוץ משם ר"י סייע לו מההיא דסוף שילוח הקן כלומר משא"כ לר"ת וכן ממה שסייע לר"י מההיא דסוף חולין נראה דס"ל בדעת ר"י דלאו משום ב' לאוי תלוי תירוץ ר"י אלא משום דאיכא לאו דהא בההיא דחולין ליכא אלא לאו אחד דלא תקח האם על הבנים והיינו טעמא דבצדקה אף שהם ב' לאוי כחד חשיבי כיון דלאו לאוי דמלקיות נינהו וכדכתיבנא בסמוך. ודע דמ"ש הר"ן בפרק נערה והרב המגיד פי"ב דאישות דהרשב"א ס"ל דכופין על הצדקה ולא נחתינן לנכסי אלא דוקא בפניו פי' כשירצה לכוף דרשאין נינהו וקמ"ל דלא נחתינן וכמ"ש בתשובה בב' המקומות שאם ירצה לכוף כופין ועיין ברכי יוסף הנדפס מחדש חלק יו"ד דף כ"ב וכ"ג.

תוכן העניינים

יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות עבדים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה