אור ברסלב

יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות מגילה וחנוכה· רבי אליקים גאטינייו

פרק א · הלכה יא

הלכה י

עיין להרב מל"מ מה שהקשה על הר"ן שכתב ולענין עיירות המסופקות כו'. ממ"ש פרק התכלת דף מ"ט תמידין דלמחר כו' עיי"ש מה שתירץ והקשה לתירוץ זה הבן יקיר לי מסוגיית סוכה דף כ"ה ע"ב דקאמר שם דהעוסק במצוה פטור מן המצוה מטעם דאין מעבירין על המצות הרי דבב' מצות ג"כ אמרינן אין מעבירין על המצות ואיהו מתרץ לה במאי דקשה סוגית סוכה עם סוגיית מנחות כמו שהקשה מהרח"א נר"ו דקשיא ליה להא דקי"ל העוסק במצוה פטור מן המצוה דא"כ מאי קמבעיא ליה לש"ס דמנחות תדיר ומקודש איזה מהם עדיף והיינו תמידין דלמחר ומוספין דהיום ודאי דתמידין קדמי דהעוסק במצוה פטור מן המצוה ותירץ לזה מור"י החכם השלם עצום ורב כמהר"ר יאודה אשכנזי זלה"ה וכן תירץ הרב המקשה דשאני הכא דאמרינן העוסק במצוה פטור מן המצוה כיון דמחמת מצוה הראשונה נפטר מכל וכל מהב' כגון הא דטומאה לא כן בההיא דזבחים דלא נפטר ממוספין אלא מחמת דאינו מוצא וכיון דגברא בר חיובא ולא נפטר מהמצוה הב' נפל הספק שיעשה הב' כיון דנשאר עליו חיוב והוא חילוק דק למעין ויש לבעל דין לחלוק.
ולענ"ד נראה לחלק דשאני מצוה שהיא יחידית בכל העולם למצוה אחרת דמצוה דקרבנות שהיא יחידית ואין עושין אותה כל אחד ואחד אז לא אמרינן העוסק במצוה פטור מן המצוה אלא אית בה ספקא איזה מהם עדיף או תדיר או מקודש לא כן כשהיא מצוה שנעשית בפרטות אף דזה אינו עושה המצוה הא מיהא אחר עושה אותה וקילא טפי נמצא דבין למה שתירץ הרב המקשה ובין לחילוק דידן שניא דא מן דא ותמידין ומוספין שאני מההיא משום ספקא דאית בהו משא"כ גבי ההיא דש"ס דסוכה דלית ביה ספיקא וק"ל.
ודרך אגב אמרתי להזכיר מה ששמעתי מקשים משם הרב דוד אופנהיים זלה"ה בהך ש"ס דסוכה דקאמר והעוסק במצוה פטור מן המצוה מהכא נפקא מהתם נפקא [דתניא] ויהי אנשים כו' ביום ההוא אינן יכולין לעשות הא למחר כו' דאיך נלמד ממה שנטמאו דהעוסק במצוה פטור מן המצוה והא הם לא ידעו בשעה שנטמאו דאי אפשר להו לעשות פסח מדאמרו למשה רבינו למה נגרע כו' ומשו"ה נטמאו ואה"נ דאי ידעו לא היו נטמאים. ולענ"ד י"ל וכן תירץ ג"כ מו"ר מה"ר יעקב אלבעלי הנזכר דאף דאינהו לא ידעו משה רבינו ע"ה ידע הדין והיאך הניחם להטמא ואפי' אי הוה מספקא ליה למשה לא היה לו להניחם ליטמא כי שמא יאבדו מצות קרבן פסח ומה שאמר להם משה עמדו ואשמעה לאו לשאלה זאת אלא למ"ש לפחות יזרק הדם עלינו ולא נאכל וכמו שיבא קמן בס"ד.
והחכם השלם עצום ורב כמה"ר יצחק נוניש הי"ו תירץ ע"פ מ"ש בספרי הביאו בילקוט למה נגרע כו' אמר להם אין קדשים קרבים בטומאה אמרו לו אי לא יזרק הדם עלינו והבשר יאכל לטהורים הרי דטענתם היה לפחות להקריב עליהם ואפי' בלא אכילה ואיך נתרצו ליטמא ושלא לאכול קרבן פסח שמע מינה דהעוסק במצוה פטור מן המצוה וכנראה שלא ראה הספרי אלא בעל פה נזכר ממנו דהא מתחילה שאלו למה נגרע לבלתי הקריב וכשהשיב אין קדשים קרבים בטומאה שאלו לפחות שיזרק הדם עליהם וא"כ נימא דעל פי טעותם שהיו מקריבים קרבן פסח בטומאה נטמאו ולפי האמת אינן רשאים להטמא והקושיא כדקאי קאי משא"כ לפי תירוציה דכיון דמשה רבינו ע"ה היה יודע דאכילת קרבן פסח ליכא שכן השיב להם קודם שאמר עמדו ואשמעה ואפילו הכי הניחם להטמא שמע מינה דהעוסק במצוה פטור מן המצוה.
ושוב ראיתי להרא"ם ז"ל בחומש שהבין דכל כונתם היה לשאלה אי לאו יזרק הדם אלא דלא הבינם משה יעו"ש. ולפ"ז יתכן תירוץ מהר"י נוניש נר"ו ומ"מ מצד אחר לא ניתן ליאמר תירוץ זה דהא לפי דעתם דהיו יכולים לזרוק עליהם את הדם נמצא לדעתם שמקיימין מצות קרבן פסח אף בלא אכילה דומיא דחטאת דכך שאלו מה בין זה לחטאת לכן נראה דהעיקר כדתריצנא לה מעיקרא.
ואחר זמן רב ראיתי להרב מחנה אפרים בנימוקו לרבינו פ"ו מהל' קרבן פסח שהקשה להראב"ד קושיא הלזו שהקשה מהר"ר דוד הנזכר ולא ידענו מה לו עם הראב"ד דוקא ועיין להריטב"א בסוכה שהקשה כן בפשטא דש"ס כמו שהקשה מהרר"ד הנזכר.
נחזור לקושית הרב מל"מ דנראה לענ"ד דשאני נדון הר"ן ז"ל דמדינא פטור משניהם כיון דאיכא ספיקא וכמ"ש הר"ן ז"ל אלא דכדי שלא יבטל מ"מ מכל וכל לפחות יקרא ביום אחד לא כן בההיא דתמידין דחייב בב' ודוק.
עוד הקשה הרב מל"מ ז"ל דברי הר"ן אהדדי מדבריו אלה למ"ש גבי הסבה בד' כוסות יעו"ש ותירץ דשאני הסבה דאי יתקנו קמאי או בתראי דוקא אפשר דתקנת החכמים היתה בזולתם ולא נפקי ידי חובתם אלו תוכן דבריו. ולענ"ד קשיא לי אם כן כשצדד הר"ן וכתב וז"ל הכא בעי למעבד הסבה בכולהו דאי נזיל לקולא אמאי נקל בהני טפי מהני כו' והו"ל למימר עדיפא מינה דאי נזיל לקולא אפשר דלא ניעבד התקון חכמים דתקנת חכמים הוא בזולתם.
והרב מקראי קודש ז"ל תירץ דבמגילה אי אפשר לקרות בשניהם ממ"ש בגמ' ואימא את יום י"ד וט"ו אתא את ופסקיה נמצא דקפיד קרא דלא יקראו בב' הימים אלו תוכן דבריו ומלבד דיש לגמגם על תירוץ זה מלשון הר"ן עוד זאת אין הנדון דומה לראיה דהתם קאי לקרות בתורת חיוב בב' הימים אתא את ופסקיה לפטור אבל היכא דמספקא לן באיזה יום הוא חיובו יקרא בב' כדי שממה נפשך יצא ידי חובתו ושאני ההיא דש"ס מהך דהכא ולענ"ד נראה בשנאמר דע"כ לא אמרינן אין מעבירין על המצות אלא בדרך משל ב' מצות או במצוה אחת שאם יעשנה היום היא זמנה ואי יעשנה למחר ג"כ היא זמנה אבל בדאיכא ספק אי זמנה היא היום או למחר ומספק די לעשותה או היום או למחר אז לא אמרינן אין מעבירין על המצות דכיון דלאו ודאי מצוה היא דאפשר דקדימה זאת ביום זה לאו מצוה היא ולכן בד' כוסות איך נאמר דישתה הראשונים בהסיבה משום אין מעבירין והא אפשר דלאו מצוה היא לא כן מגילה דגם אם יהיה זה מוקף מימות יהושע בן נון מ"מ הא הוי י"ד זמן קריאה לפרזים וקרינן ביה אין מעבירין על המצות כיון דאפשר שיהיה זמנו של זה.

תוכן העניינים

יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות מגילה וחנוכה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה