יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות מגילה וחנוכה· רבי אליקים גאטינייו
פרק א · הלכה א
קריאת המגילה בזמנה מצות עשה מדברי סופרים. ע"כ. וכתב החבי"ב חלק או"ח סי' תרפ"ז משם מצאתי כתוב וז"ל יש להקשות למה לא כתב מ"ע וכו' לקרוא המגילה בזמנה כמ"ש בשופר סוכה ולולב וי"ל דאם היה אומר כן משמע שהחיוב הוא לקרוא ולא לשמוע להכי נקט כן כלומר מציאות המגילה וכתב עליו הרב יד אהרן נר"ו וז"ל ולי נראה שהרי בתקיעת שופר כתב לשמוע ולא אמר וכו' וכי תימא דכתב לשמוע ה"נ לימא הכי וכו' יעו"ש ולי לא דמי הא להא דבשלמא כאן צ"ל קריאה לפי שעיקר המצוה היא הקריאה לא השמיעה אלא דאם שמע יצא משא"כ בשופר דעיקר המצוה היא השמיעה צ"ל לשון שמיעה.
עוד כתב החבי"ב א"נ דכשהיא מן התורה מתחיל מ"ע אבל כשהיא מד"ס אינו מתחיל כן ע"כ ומצאתי כתוב בגליון וז"ל וקשה דאיך קאמר דכשהיא מן התורה מתחיל מ"ע והא בפ"א מהל' שבת כתב לשבות ממלאכה והיא מן התורה עכ"ל ועיין בחי' שם בהל' שבת.
והכל חייבין בקריאתה אנשים ונשים וכו' . וכתב הרב המגיד משנה בערכין וכו' לאתויי נשים וכדר' יהושע בן לוי וכו' שאף הן היו באותו הנס וכו' עכ"ל ומרן בב"י סי' תרפ"ט כתב על מה שפי' רש"י בערכין שמוציאות לאנשים ידי חובתם וטעמו עמו משום דעיקר הנס היה ע"י אשה וכתב הרה"מ שכן נראה שהוא דעת הרמב"ם עכ"ל והיינו מ"ש בה"ב וז"ל אבל אשה נראה מדברי רבינו שהיא מוציאה לאחרים עכ"ל ועיין רש"י ותוס' במגילה דף ד' ולהרב בני חיי מ"ש בדבריהם ומ"ש בזה משנים רבות מצאתיו כעת בהרב לשון למודים ורק אין חדש דכאן במגילה דבאו להקשות על רש"י מהתוספות צריכי להו להקשות מטומטום ואנדרוגינוס דסיפא דתני דנשים חייבות לא תני ליה רש"י כמ"ש הב"ח לא כן בערכין דלא באו להקשות על רש"י אלא לומר הדין הביאו מסיפא דאינהו תנו להך סיפא.
ודרך אגב ראיתי עוד להתוס' שם ד"ה שאף הן היו באותו הנס וכו' ורבינו יוסף איש ירושלמי תירץ דס"ד למפטריה מגזירה שוה דט"ו ט"ו דחג הסוכות עכ"ל והקשה הרב בחנן אלהים דף קי"ח ע"ב וז"ל קשה לתירוץ הרב יוסף דאהני טעם זה למ"ע דמצה ומה יתרץ בסוכה כדאיתא פ"ב דסוכה יעו"ש ודבריו אינם מובנים דהא בסוכה כתיב האזרח למעט נשים כדאיתא בפ"ב דסוכה וכדכתב הרב בקושיתו הב' ואפשר דכונתו להקשות להר"י איש ירושלים דס"ל דאף מדאורייתא אהני האי טעמא דאף הן היו באותו הנס דלמצה שפיר מתורץ דאף דאיכא טעמא דאף הן היו מ"מ הו"א דכל דאיכא טעמא וג"ש למיעוט לא אהני ולהכי אצטריך קרא דלא תאכל עליו חמץ דלא נילף גזירה שוה ט"ו ט"ו וקמ"ל קרא לקושטא דמילתא דטעמא דאף הן היו הוא אמת ומשו"ה חייבות אבל לסוכה מה יתרץ דמיעטיה קרא אף דהיו באותו הנס דנמצא לפ"ז דבאורייתא לא אהני טעם זה דאי לא למה מיעטן קרא וזה עצמו הקשו התוס' בפ' ערבי פסחים דף ק"ח ד"ה היו באותו הנס ותירוצם דהתם אינו עולה לכאן כמבואר.
ועוד הקשה להך תירוץ דבפ"ב דסוכה דרשי האזרח למעוטי נשים ואקשינן מ"ע שהזמן גרמא היא ותירץ רבא סד"א נילף ט"ו ט"ו מחג המצות ע"כ והשתא אי איתא תירוץ הר"י לא לכתוב לא האזרח ולא הקש דחמץ עכ"ל ולפי דבריו אלו לא ידענא מאי קשיא ליה דאילו לא כתיב לא הקש דמצה ולא האזרח היכי הוה אמרינן דבמצה דוקא חייבין ובסוכה פטורין דמה הפרש יש ביניהם הא גם בסוכה היה בנס ענני כבוד.
עוד הקשה ג' וז"ל ועוד קשה דהו"ל לתרץ דאצטריך אזרח דלא נימא דחייבות בסוכה מטעם דאף הן היו באותו הנס ועיין בס' דברי יוסף למהר"י אירגס סי' נ"ה שתירץ ג' תי' ומה שתירץ ב' ליתא דאי לא היו ענני כבוד היו מתים מכח השמש וק"ל ולפי מ"ש התוס' בפסחים דף ק"ח ע"ב ד"ה היו באותו הנס דבעשה דאורייתא לא אזלינן בתר טעמא אין מקום לקושית התוס' דהכא וראיתי מקשים שדבריהם בפסחים שם סתרי למה שקדמו לעיל מזה ד"ה שאף הן היו יעו"ש וליתא למי שיעיין בדבריהם.
ועבדים משוחררים וכו'. וכתב הלח"מ אפשר שרבינו מפרש כדכתב הרב ב"י סי' תרפ"ט שעבדים שמלו וטבלו לשם עבדות אינם חייבים וכו' עכ"ל והיינו מ"ש וז"ל ומיהו לדברי המפרשים וכו' אפשר דאין ללמוד מנשים לעבדים וכו' עכ"ל ופי' הרב דינא דחיי וז"ל אפשר שאין ללמוד מנשים לעבדים ופטורים אף לפי האמת וכן הבין הרב יד אהרן נר"ו שכתב על דברי מרן וז"ל נראה מדבריו דלא הוקשו אלא במאי דשייכי והקשה עליו ממאי דאמרו פ"ק דחגיגה מכדי כל מצוה שאין האשה חייבת בה אין העבד חייב בה וכו' והכי מוכח דאפילו במידי דלא שייכא האשה ושייך העבד אפ"ה גמרינן לה לה מאשה דהעבד אית ליה זכרות משא"כ באשה ולי לא דמי כלל דשייך ולא שייך לא נאמר אלא במצוה דטעמא גלוי לן וכפי הטעם חזינן דזה שייך וזה לא שייך כמו מקרא מגילה דהטעם דחייבות הוא משום שעל ידן נעשה הנס לא כן בראיה דמיעט קרא לנשים מזכורך ממילא נתמעטו העבדים דבזה לא נאמר שייך ולא שייך והוי ככל המצות דנשים פטורות והוא הדין עבדים נחזור לדברי מרן דלענ"ד נראה לפרש באופן אחר ומיהו אפשר דאין ללמוד וכו' ולהכי אצטריך למתני עבדים בפי' דהיינו שמלו וטבלו לשם עבדות דחייבים והכנסת הגדולה כתב עוד וז"ל א"ה א"צ לזה דבהדייא קתני בתוספתא נשים ועבדים פטורים ממקרא מגילה וודאי עבדים דרישא איירי במשוחררים וכו' עכ"ל.
ודבריו תמוהים דמוכח מדבריו שהבין בדברי מרן שקאי על התוס' וזה אינו דמרן קאי על דברי הטור וכן ראיתי להרב יד אהרן נר"ו השיגו כן ויראה לי הכרח לדברי כמ"ש מרן דאילו עבדים שמלו וטבלו לשם עבדות מדין נשים שהזכיר אח"כ הוא נלמד וכו' ואי קאי להתוס' היכן הזכיר דין נשים לחיוב כי היכי דנילף מיניה עבדים ואם נאמר דר"ל מדין נשים שהזכיר אח"כ הוא נלמד ר"ל לפיטור דתני נשים וקטנים פטורים א"כ הכי הו"ל למימר אדרבא פטורים מדין נשים שהזכיר אח"כ ואם נאמר דאדרבא חייבים בשמיעה מ"מ עכשיו קיימינן בחיוב קריאה ופטורים דסיפא הוא בקריאה שלא להוציא אחרים ידי חובתם וא"כ לא הו"ל למנקט בלשון חיוב אלא בלשון פיטור ובעיקר דברי מרן במה שהכריח דאיירי במשוחררין דאל"ה מדין נשים נלמד דדינם שוה דאף דבש"ס מוקים לה בחציו עבד וחציו בן חורין היינו מיתורא דמשוחררין הא לא"ה לית לן בה שכן דרך התנא ועוד דזה הוא למשנה ראשונה ברם למשנה אחרונה מי שחציו עבד וחציו בן חורין חייב וכן תני בריש ערכין הכל חייבין וכו' נשים ועבדים וא"כ הכרעתו לאו הכרעה.