יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות· רבי אליקים גאטינייו
פרק ט · הלכה ד
וכן בשר חיה ועוף וכו'. וכתב הרב המגיד שפסק כן מהא דריש פרק כל הבשר וכו' ותירץ רב אשי הכי קאמר כל הבשר וכו' מהן מדברי תורה מהן מדברי סופרים וכו' עכ"ל כלומר וכיון דרבינו הקדוש סתם כר"ע הכי נקטינן. וע"פ זה לא קשה מה שהקשה הרשב"א בחידושיו דף קי"ג וז"ל ופסקו הגאונים ז"ל כר"ע דחיה ועוף אינן מן התורה ואי קשיא לן דהא שמואל דהוא אמורא לא דריש כוותיה לעיל דמוקי חד לחלב ומתה וחד לאפוקי טמאה וחד לרבות את השליל עכ"ל כלומר וכיון דשמואל שהוא בתרא לא פסק כוותיה איך אנו פסקינן כוותיה ולא קשה כיון דרב אשי שהוא בתרא משמואל טפי פסק כוותיה מדמוקי לסתם מתני' כוותיה ולדידיה גם רבינו הקדוש סתם כוותיה פסקינן כר"ע וממילא נסתלק. גם מ"ש אח"כ וז"ל ועוד דהא משמע דת"ק לא ממעט אלא טמאה אבל חיה ועוף לא עכ"ל גם מצד עצמם הדברים תמוהים דאיך אפשר לומר דת"ק ס"ל דחיה ועוף אינן בכלל האיסור מדאורייתא והא מסוגייא דריש פרק כל הבשר מורה בפירוש דפליגי ולת"ק חיה ועוף הוי מדאורייתא דקאמר התם הא עוף אסור מדאורייתא כמאן דלא כר"ע דאי ר"ע הא אמר חיה ועוף אינן מן התורה וכו' ואיך אפשר לומר ולצדד דלא פליגי ורש"י במתני' ריש כל הבשר כתב וז"ל ומיפלג פליגי בה לקמן איכא למ"ד דאורייתא ואיכא למ"ד דרבנן והיינו ת"ק דס"ל דאורייתא דאי ר"י הגלילי הא ס"ל בפירוש דעוף שרי שאין לו חלב אם וכן כתבו התוס' שם דף קי"ג ד"ה בשר וז"ל ה"ה בשר עוף לרבנן דאסור מן התורה וכו' והיינו מכח הך סוגיא דריש פרק כל הבשר ויותר תימה להרא"ש בסוף פרק כל הבשר שהחליט המאמר וכתב לדעת רב אלפס דלא פליגי ר"ע עם ת"ק מדפסק כוותיה דהלכה כר"ע מחבירו ולא מחביריו ומה יענה לש"ס דריש פרק כל הבשר. ועלה על דעתי לומר דמ"ש הרא"ש כן הוא לקושטא דמילתא דרב אשי מפרש למתני' כר"ע אף אנו נאמר לדעתיה דרב אשי דלא פליגי ר"ע עם רבנן ולא נהירא דא"כ נאמר דבזה פליגי רב יוסף ורב אשי וגם כמה גמגומין.
גם מה שהקשה עוד הרשב"א וז"ל ועוד דהא לא קי"ל דאיסור חל על איסור עכ"ל נראה דלא קשה דאין ה"נ דלהגאונים חלב ומתה באכילה לא לקי על בשר בחלב וכן פסק רבינו לקמן ה"ו יעו"ש משום דאין איסור חל על איסור ונשארו ג' קראי לבהמה טמאה חיה ועוף ועל כרחך לא קאמר בש"ס לר"ע חלב ומתה לא צריך קרא משום דס"ל דאיסור חל על איסור אלא משום דר"ע ממעט מחד גדי בהמה טמאה ואי ס"ל בעלמא אין איסור חל על איסור למה צריך למעוטי אלא ודאי ס"ל בעלמא איסור חל על איסור מדאצטריך קרא למעט בהמה טמאה אבל הגאונים פסקו אין איסור חל על איסור.
עוד כתב הרב המגיד פסק כתירוץ דרב אשי וכו' והקשה הלח"מ ז"ל וזה לשונו וא"ת הא לא אצטריך תירוצא דרב אשי אלא לפרוקי קושיא דכמאן דלא כר"ע וכו' עד איך פסק כהך תירוצא דליתי אלא אליבא דרב יוסף וכו' יעו"ש ולענ"ד אחרי נשיקת ידיו ורגליו לק"מ דאה"נ דלס"ד דמקשה דדייק הא עוף אסור וכו' משום דסמיך אסיפא דגזר העלאה אטו אכילה כדדייק רב יוסף וכן כד דייק רב יוסף בסמוך ש"מ וכו' הוא לדחות תירוץ דרב אשי דלעיל וכמ"ש רש"י וכד תריץ בש"ס כולה חדא גזרה היא חזרה תירוץ דרב אשי למקומה דכולה ר"ע ולכן פסק רבינו כן ואין צריך בתירוץ בעקיפין.
עוד כתב הרב המגיד וכשם שגזרו באיסור העלאה על השולחן וכו' וכתב הלח"מ וז"ל וקשה דמשמע מדברי הרה"מ דגזרו איסור העלאה וכו' דחיה ועוף וכו' אטו אכילה וכו' ובריש פרק כל הבשר לא משמע הכי וכו' עכ"ל וכן כתב רבינו בפירוש לקמן ה"כ יעו"ש והאמת דהכל אחד וכמ"ש הלח"מ.