יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות· רבי אליקים גאטינייו
פרק ח · הלכה יז
הצייד שנזדמנו לו וכו'. עיין להט"ז ביו"ד סי' קי"ז ס"ק א' שכתב וז"ל ונראה לתרץ דאין כח ביד חכמים להחמיר אלא במקום שאין בו לא איסור ולא התר משא"כ בדבר שיש בו התר מן התורה ולכן הוכיחו התוס' וכו' יעו"ש ודבריו תמוהים דא"כ דא"א לומר דאסרו חכמים משום דהתורה התירה איך אפשר לומר דאיכא איסור מן התורה ומה צ"ל דהתר שהתירה תורה הוא בנזדמנה אבל לכתחילה אסור מן התורה אם כן אף אנו נאמר דמה שהתירה תורה הוא בנזדמנה אבל בלא נזדמן לא דבר הכתוב ואסרוהו חכמים דאין זה נגד הכתוב דלא דבר הכתוב בזה.
וכתב הב"ח באו"ח סי' תקנ"א סק"י בסופו וז"ל ומי שיש לו תישים שזמנן לשוחטן ולמכור העורות מראש חודש ואילך ורוצה ליתן לקצב גוי לנוחרן נראה דכיון דישראל אסור לנוחרן וכדתניא עיקור שיש בה טריפה אסור ושאין בה טריפה מותר ופרש"י וכו' ואע"פ שהתוס' וכו' יש לנו לתפוס כרש"י וכו' עכ"ל.
ודבריו תמוהים טובא דאפי' הוא עצמו שרי לנוחרן וברייתא ערוכה שנינו חולין דף כ"ז והשוחט וצריך לדם חייב לכסות כיצד הוא עושה או נוחרו או עוקרו עכ"ל הרי דכיון דא"א בלא"ה דזה צריך לדם ואי שוחט כראוי מפסיד הדם נוחרו או עוקרו אף כאן כן כיון דא"א לשחוט מכח המנהג ובהכרח צריך העורות נוחר או עוקר וזה הוא לפי הנחתו אבל לדעתי אסור כיון שאפשר לשחוט דאין כאן איסור לשחוט אלא שלא לאכול בשר ולכן אסרו השחיטה שלא יאכלו אבל לצורך העורות ושלא לאכול הבשר ודאי שרי.