אור ברסלב

יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות כלאים· רבי אליקים גאטינייו

פרק י · הלכה כה

הלכה ב

מותר לעשות מן הכלאים תכריכין למת שאין על המתים מצוה. והיא מתני' במס' כלאים פ"ט מ"ד והיינו טעמא דכיון דמת נעשה חפשי מן המצות וכר' יוחנן דאמר בנדה דף ס"א דאפילו לקוברו שרי דאזיל לטעמיה דאמר כיון שמת נעשה חפשי מן המצות.
והנה מה שפשטו בסוגיא זאת מר' יוחנן דמצות בטלות לעתיד לבוא כתבו התוס' שם ד"ה אמר רבי יוסף וכן הר"ש בפי' המשנה דהיינו מ"ש בכתובות עתידים צדיקים לעמוד בלבושיהן ואי מצוות אינן בטלות היאך יקומו בכלאים אלא ודאי בטלות ומאן דאמר לקוברו אסור משום דס"ל אינן בטלות לעתיד לבוא יעו"ש. ודע דהרשב"א בחידושי אגדות פ"א דברכות גבי ברייתא דאמר בן זומא לחכמים וכי מזכירין יציאת מצרים לימות המשיח מיאן בפי' זה וז"ל דע שמ"ש בנדה מצות בטלות לעתיד לבוא פי' לע"ל הוא על זמן הבא בין רחוק בין קרוב ואפילו סמוך ממש וכו' ומצות בטלות לעתיד לבוא שאמרו פי' לאחר מיתה ממש רצונם לומר שהמתים בעודם מתים פטורים מן המצות וכמו שכתוב במתים חפשי וכו' ואם תשאל אם בעודנו מת איך חלק רבי אמי ואמר שאינו פטור והמת אינו בן מצות דע כי לדעת רבי אמי המת כתינוק שלא הגיע למצות מצד עצמו ואילו עובר על המצוה אין בי"ד מצוין להפרישו כדאיתא פ' חרש ואפ"ה אנו מוזהרים שלא להאכילו בידים וכו' לא תאכלום קרי ביה לא תאכילום להזהיר גדולים על הקטנים וכו' יעו"ש עוד מה שהאריך כדי לקיים פי' זה והחזיקו כראי מוצק, אמנם מתוך דבריו בחי' שם בברכות דף י"ח נראה שמיאן בפי' זה והוא שהקשה שם במ"ש דלייה דלא לימרו למחר וכו' ועכשיו מחרפין, דנראה מזה דאין מטילין ציצית בטלית של מת ואילו במנחות אמר שמואל כלי קופסא חייבין בציצית ומודה שמואל בעשה לתכריכין שפטורה מן הציצית וודאי רמינן ליה משום לועג לרש ותירץ דההיא אליבא דשמואל דאמר פרק שואל אדם, מצות אינן בטלות לעתיד לבוא וכיון שהוא אינו יכול להטיל לעצמו אם לא יטילו לו הקוברים איכא משום לועג לרש וקי"ל כר' יוחנן דמצות בטלות לע"ל וכו' יעו"ש והיוצא מדבריו דלשמואל דס"ל דמצות אינן בטלות לע"ל והמת אינו יכול להטיל הציצית צריך להטיל לו משום לועג לרש ומאי דאמר דלייה וכו' דנראה דלא היו מטילין ציצית למת הוא כר"י דס"ל דמצוות בטלות ומ"מ כשמראין להן הציצית מצטערין דנראה כמזלזלין אותם שהם פטורים משא"כ כלאים כמו שסיים עוד הרשב"א ע"ש רש"י ור"ת, והשתא אי איתא לההיא דפירש בחידושי אגדות דלעתיד לבוא ר"ל כשהוא מת ולר"י כשהוא מת הוא פטור דהיינו דס"ל בטלות לע"ל ובר פלוגתיה ס"ל דאינן בטלות לע"ל ורצונם לומר שאין אנו רשאין להעבירו בידים דקרי ביה לא תאכילום להזהיר גדולים על הקטנים א"כ לשמואל דס"ל דאינן בטלות לע"ל אין אנו יכולין להלבישן בידים טלית בת ד' כנפות משום לא תאכילום וקשה א"כ למה אמר שמואל דמטילין למת ציצית משום לועג לרש והא לדידיה איסורא איכא משום לא תאכילום, ברם אי הפי' הוא כדפירשו הר"ש והתוס' דבטלות ואינן בטלות רצונם לומר בזמן התחיה לעתיד לבוא א"כ שפיר אתי לתירוצו ושמואל ס"ל אינן בטלות לע"ל בזמן התחיה ברם כשנקבר אין בידו להטיל לעצמו ומה יעשה אותו הבן ואם לא יטילו לו איכא משום לועג לרש דלועגין עליו שהוא מת והוי חפשי מן המצות ולא חזי עוד למצות ומצטער המת דלו יהי דבהיותו מת פטור מ"מ כשקם בתחיית המתים הוא חייב משא"כ לרבי יוחנן דס"ל דמצות בטלות לעתיד לבוא ומשעה שמת לא חזר עוד למצות ליכא לועג לרש אלא דמ"מ כשמראין למת ציצית אומרים למחר באים אצלינו ועכשיו מחרפין אותנו לומר דנפטרו מהמצות וזה הוי סוג אחר ואין הכי נמי לפי דבריו בחידושי אגדות לא קשה מה שהקשה הרב אור יקרות בחידושיו למס' סנהדרין דף צ' דקשה ר' יוחנן דידיה אדידיה דאילו בסנהדרין אמר ר"י מנין לתחיית המתים מן התורה שנאמר ונתתם וכו' לאהרן הכהן וכו' שעתיד לחיות וכו' וא"כ נראה דמצות אינן בטלות לע"ל ואילו ר"י בנדה נראה דפי' דס"ל דמצות בטלות לע"ל והצריך עיון וכמו מאמר הרב המובהק מהר"ח מודעי הי"ו ברם לפי' דבריו בחידושי הלכות וכן להתוס' והר"ש דכתיבנא הקושיא קיימת וצ"ע.
ורגע אדבר במה שלא באתי לכונת הרשב"א שם בחי' לש"ס שכתב דשמואל ס"ל מצות אינן בטלות כמ"ש בפ' שואל וכו' והכי איתא שם דף קנ"א והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ אלו ימי המשיח שאין בהן לא זכות ולא חובה ופליגא דשמואל דקאמר אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד שנא' כי לא יחדל אביון וכו' ופי' רש"י לא זכות ולא חובה לא דבר לזכות בו שכולן עשירים ולא חובה לאמץ לב ולקפוץ יד ועלה פליג שמואל מכח הכתוב כי לא יחדל אביון ונמצא איכא עשירים ועניים א"כ לא אמר שמואל אלא דאיכא עניים לימות המשיח ולא דמצות אינן בטלות וכן מוכח הש"ס דפרק במה אשה דף ס"ג יעו"ש וכן נראה כל הבקיאות שהביאו הא דשמואל בש"ס באופן שאינו ענין הא דשמואל עם מצות אינן בטלות.
ואחרי כותבי ראיתי להתוס' בב"ב דף ע"ד ע"א כתבו משם רבינו חיים כהן דשמואל ס"ל אין מצוות בטלות לעתיד לבוא, ואי מהא דכתב הרשב"א לע"ד ליכא למילף כן וחוץ מזה לא מצאתי ידי ורגלי בהך תירוץ שתירצו דטעמא דשמואל משום חיובא דלעתיד והא בפירוש אמר שמואל וההיא שעתא ודאי רמינן ליה משום לועג לרש וכו' ולא אמר משום לעתיד. ושוב ראיתי התוס' עצמם בע"ז דף ס"ה ע"ב ד"ה אבל כתבו התירוץ הזה על שם ר' יהודה והרגישו במה שהרגשתי מלישנא דשמואל ולא זכיתי להבין מה שיישבו יעו"ש ומ"מ היוצא מדבריהם ז"ל דמ"ד מצות אינן בטלות לע"ל ושמואל חד מהם היינו לאחר התחיה וכמ"ש בדעת הרשב"א בחידושי הלכות והם דברים אחדים והוי סיוע למ"ש בדעת הרשב"א.
נחזור לקושיית הרב אור יקרות שהצריך עיון נראה לחלק על צד הדחק בין מצוה למצוה דמצות תרומה שאני שהיא הכרח למקבל לפי ששבט לוי לא נטלו חלק בארץ ונתן להם ה' מתנות כהונה משא"כ מצות דליכא מקבל דלא כמו שכתב הסמ"ג לאוין רע"ו ורשב"ם בב"ב דף קכ"ב דלעתיד נוטלין חלק שנאמר שער לוי אחד כדאיתא פ' יש נוחלין דף קכ"ב דהא תמה עליהם הר"ן הובאו דבריו בשיטמ"ק לב"ב שם מקראי גופייהו דיחזקאל והכריח דשבט לוי לא נטל חלק יעו"ש.

תוכן העניינים

יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות כלאים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה